אם יש משהו שכולנו עדים לו בשנים האחרונות במדינת ישראל, זו האלימות ההולכת ומתחזקת. יותר ויותר מקרים של אלימות חוזרים ונשנים אצלנו בארץ, בין אם זה אותו אדם שנרצח כי סירב לתת למישהו סיגריה על חוף הים ובין אם זה אותו נהג שמצא עצמו נכה לכל החיים רק כי לא פינה למישהו חניה. לכן ברור מדוע כל מה שקשור לעבירות של איומים מכל הסוגים הפך להיות הרבה יותר רגיש מבחינת בית המשפט, שכן בית המשפט, בדרכו שלו, מנסה למגר כמה שרק אפשר את תופעת האלימות בארץ. אחת מהדרכים של בית המשפט לעשות זאת היא כמובן החמרה בענישה, ולכן זה לא פלא שעוד ועוד התנהגויות מסוגים שונים יכולות להתפרש כאיומים וסוגים שונים של אלימות.
מה היא למעשה עבירת איום ומהם היסודות שלה?
בבואנו לנסות ולהגדיר מה זה איום ומהיכן היסודות של החוקים בתחום הזה, אנחנו רואים שלמעשה סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 מגדיר בצורה כזאת עבירות של איומים: "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים". שימו לב למילים "שלא כדין": איום לפגוע באדם בדרך חוקית, למשל להגיש נגדו תלונה במשטרה או תביעה, אינו נחשב בדרך כלל לעבירת איומים (אם כי שימוש באיום כזה כדי להניע אדם לעשות מעשה או להימנע ממנו עלול להיחשב כסחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק). מה שחשוב לשים לב אליו בהגדרת החוק כאן, היא שההגדרה בסופו של דבר מאוד כללית שכן הרבה מאוד סוגים של התנהגויות יכולות להתפרש כאיומים מסוגים שונים. את זאת ניתן להסיק מהמילים " בכל דרך שהיא" אשר מופיעות בלשון החוק. עם זאת, כאשר אנחנו יורדים לפרטים הקטנים יותר אנחנו רואים שמבחינת בית המשפט ישנו הבדל בין איומי סרק שאינם נחשבים לרציניים ובין איומים ממשיים של אדם כלשהו כלפי אדם אחר לפגוע בגופו, במוניטין שלו או בפרנסתו. בנוסף לכך, יש להיות ערים לכך שמבחינת החוק זה ממש לא משנה אם האיום מומש או לא, שכן מספיק שהתקיים האיום ומספיק שהיה איום או הייתה הפחדה מצד גורם אחד כלפי גורם אחר. בנוסף לכל אלה, כמובן שקיים כאן גם היסוד הנפשי, שכן יש להוכיח שהאיום נעשה תוך כוונה להפחיד או להקניט את האדם שעליו מאיימים. במילים אחרות, יש להוכיח בפני בית המשפט שהאדם שביצע את עבירת האיום אכן היה מודע לכך שדבריו או מעשיו יהוו איום והפחדה כלפי האדם שעליו הוא איים.
מה יכול להיחשב כאיום בפועל?
כפי שהזכרנו לעיל, מבחינת החוק ניתן לראות שההגדרה מאוד רחבה שכן לא מעט התנהגויות יכולות להיחשב כאיום. לדוגמא: איום שנעשה בעל פה ובצורה מילולית, איום שנעשה בכתב ואפילו איום שנעשה בשפת גוף – כל אלה יכולים להוות מבחינת בית המשפט איום של אדם אחד כלפי אדם אחר. שימו לב שבעידן המודרני איומים יכולים להתקיים גם ברשתות החברתיות, באימיילים ואפילו במסרונים או בכל דרך תקשורת אחרת, מה שאומר שהיריעה רחבה ביותר ויש אינספור אפשרויות לאיומים. מצד שני, ראינו שיש גם אמירות שיכולות להיחשב כאיום, כמו "אני עוד אראה לך מה זה", אך הפשר שלה מאוד מעורפל. לכן, כאשר בית המשפט מנסה להבין ולנתח את הדברים, אחד מהכלים שעומדים בפניו הוא לבדוק מה היה עושה אדם סביר ואיך היה מגיב אדם סביר למשמע איומים מאותו סוג. כל עבירת איומים, ולא משנה מאיזה סוג היא, מהווה פגיעה בביטחונו האישי של האדם, וזה נכון בין אם החשש ריאלי ובין אם לא. לכן בית המשפט מוצא לנכון לטפל בעבירות כאלה בצורה חמורה ביותר, בין אם העבירות מילוליות, נעשו בשפת גוף או בכל דרך אחרת.
המאמר עודכן ב-31.10.2026. המידע כללי ואינו מחליף ייעוץ משפטי אישי.
