פקודת העיריות מחייבת את העירייה לתקן רחובות ומדרכות, להסיר מכשולים ולנקוט אמצעי זהירות בזמן עבודות. מי שנפל בגלל מפגע יכול לתבוע לפי עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, ועליו להוכיח שהעירייה או גורם אחר לא נקטו זהירות סבירה ושהמפגע גרם לנזק. אם גם הנפגע התרשל, הפיצוי מופחת אבל התביעה לא נדחית. בתביעה קטנה אפשר לתבוע עד 39,900 ₪, נכון לשנת 2026. תקופת ההתיישנות היא שבע שנים מיום הנפילה, ואצל קטין הספירה מתחילה בגיל 18.
מתי העירייה אחראית לנפילה ברחוב
מדרכה שבורה, מכסה ביוב פתוח, בור בכביש או שלולית שמסתירה שקע. נפילות כאלה גורמות לא פעם לשברים, לחודשים של היעדרות מהעבודה ולהוצאות רפואיות. השאלה המשפטית היא אם הנפילה נגרמה בגלל רשלנות של מי שהיה אחראי למקום.
פקודת העיריות מטילה על העירייה חובות ברורות בעניין רחובות. לפי סעיף 235 לפקודה, העירייה:
- מפקחת על השיווּר, הרוּם, הרוחב והבנייה של כל רחוב.
- דואגת לתיקון, לניקוי, לתאורה ולניקוז של רחוב שאינו רכוש פרטי.
- מונעת ומסירה מכשולים ברחוב.
- נוקטת אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בזמן בנייה או תיקון של רחובות, ביבים ותעלות.
הפקודה מגדירה "מדרכה" כחלק מרחוב המיועד למעבר הולכי רגל, כולל אבני שפה, קיר משען, מדרגות וקירות תומכים. לכן החובות לגבי רחובות חלות גם על המדרכות.
עם זאת, עצם החובה אינה הופכת את העירייה לאחראית לכל נפילה. התביעה נבחנת לפי עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, וצריך להוכיח את יסודותיה. העירייה אינה מבטחת של כל מי שהולך ברחוב. היא אחראית רק אם לא נהגה כפי שרשות סבירה הייתה נוהגת באותן נסיבות.
מה צריך להוכיח בתביעת רשלנות
סעיף 35 לפקודת הנזיקין מגדיר התרשלות: עשיית מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה, או הימנעות ממעשה שאדם סביר ונבון היה עושה, באותן נסיבות. כשההתרשלות היא כלפי מי שהייתה כלפיו חובה, וגרמה לו נזק, זו עוולה. סעיף 36 קובע שהחובה קיימת כלפי כל אדם שאדם סביר צריך היה לצפות שייפגע.
בפועל, התביעה בנויה על ארבעה יסודות:
| היסוד | השאלה | דוגמה |
|---|---|---|
| חובת זהירות | האם הנתבע היה צריך לצפות שמישהו עלול להיפגע? | עירייה צריכה לצפות שהולכי רגל ישתמשו במדרכה |
| הפרת החובה | האם הנתבע לא נקט אמצעים סבירים? | מרצפת שבורה שלא תוקנה זמן רב, או בור בלי גידור ובלי סימון |
| נזק | האם נגרם נזק שאפשר לפצות עליו? | שבר, הוצאות רפואיות, ימי עבודה שאבדו |
| קשר סיבתי | האם הנזק נגרם בגלל ההפרה? | הנפילה אירעה בגלל המפגע, ולא בגלל מעידה שאינה קשורה בו |
שאלת הסבירות
השאלה המרכזית ברוב התיקים היא אם המפגע היה כזה שרשות סבירה הייתה מגלה ומתקנת. כמה שאלות שכדאי לבדוק כבר בשלב הראשון:
- מה גודל המפגע ועד כמה היה מסוכן? הפרש גובה קטן בין מרצפות שונה מבור עמוק.
- כמה זמן היה המפגע במקום? האם היו פניות קודמות של תושבים?
- האם היה במקום שילוט, גידור או תאורה?
- האם מדובר במקום עמוס הולכי רגל, כמו מרכז מסחרי או כניסה לבית ספר?
מתי נטל ההוכחה עובר לנתבע
בדרך כלל התובע צריך להוכיח את הרשלנות. סעיף 41 לפקודה מעביר את הנטל לנתבע כשמתקיימים שלושה תנאים יחד: לתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה, הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה עליו שליטה מלאה, והמקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה. סעיף 38 מעביר את הנטל גם כשהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן שבשליטת הנתבע.
דוגמה: אדם הלך במדרכה, וקטע של קיר תומך שבשליטת הרשות קרס לידו ופגע בו. הוא לא יכול לדעת מה גרם לקריסה, והקיר היה בשליטה מלאה של הרשות. קריסה של קיר תומך מתיישבת בדרך כלל יותר עם היעדר תחזוקה מאשר עם זהירות סבירה. במצב כזה ייתכן שסעיף 41 יחול, ואז הרשות תצטרך להוכיח שלא התרשלה. לעומת זאת, במעידה על מרצפת בולטת שהנפגע ראה אחרי הנפילה, הנסיבות ידועות, ולכן הסעיף כנראה לא יעזור.
אלה חריגים, ולא כדאי לבנות עליהם מראש. ככל שתתעדו טוב יותר את המפגע ואת הנסיבות, כך תצטרכו פחות להסתמך עליהם.
את מי תובעים: העירייה ואחרים
לא כל נפילה ברחוב היא באחריות העירייה. סעיף 235 מדבר על רחוב "שאינו רכוש הפרט". לפני שמגישים תביעה כדאי לברר מי החזיק במקום ומי עבד בו:
| מקום הנפילה | נתבעים אפשריים |
|---|---|
| מדרכה או כביש עירוני | העירייה או המועצה המקומית |
| אזור עבודות פעילות | הקבלן המבצע, ולצדו הגורם שהזמין את העבודה. הפקודה מחייבת את העירייה לנקוט אמצעי זהירות נאותים בזמן תיקון רחובות |
| מכסה של תשתית, כמו חשמל, תקשורת או מים | החברה שאחראית לתשתית, ולעיתים גם העירייה |
| חנות, קניון או לובי של בניין | המחזיק במקום, כמו בעל העסק, חברת הניהול או נציגות הבית |
| כביש בין-עירוני | הגוף שמחזיק בדרך |
אם כמה גורמים אחראים יחד, אפשר לתבוע את כולם. בית המשפט יחלק את האחריות ביניהם. סעיף 64 לפקודה קובע שאדם נחשב כמי שגרם לנזק באשמו אם האשם שלו היה הסיבה או אחת הסיבות לנזק. הוא לא ייחשב כך אם אשמו של אדם אחר היה הסיבה המכרעת, או אם הנזק נגרם ממקרה טבעי בלתי רגיל שלא היה אפשר לצפות ולמנוע.
מצבים נפוצים ואיך בוחנים אותם
כל תיק נבחן לפי העובדות שלו. הטבלה הבאה מראה אילו שאלות עולות בכל אחד מהמצבים הנפוצים, ואילו ראיות כדאי לאסוף.
| המצב | השאלות המרכזיות | ראיות שכדאי לאסוף |
|---|---|---|
| מרצפת שבורה או בולטת | מה הפרש הגובה? כמה זמן המצב נמשך? האם המקום עמוס הולכי רגל? | צילום עם סרגל או חפץ להשוואה, פניות קודמות למוקד, עדויות של שכנים |
| בור בכביש או במדרכה | האם הבור היה מגודר או מסומן? מה עומקו? האם נוצר בגלל עבודות? | צילומים, פרטי הקבלן מהשלט באתר, תאריכי העבודות |
| מכסה ביוב או תשתית פתוח או שבור | מי אחראי למכסה? האם הוא זז ממקומו או היה שבור מזמן? | צילום המכסה והסימון שעליו, שמזהה לעיתים את בעל התשתית |
| החלקה על משטח רטוב או חלק | מה מקור הרטיבות? האם המשטח מתאים למקום? האם היה שילוט? | צילום המשטח והשילוט, מזג האוויר באותו יום, סוג הנעליים |
| נפילה בגלל תאורה לקויה | האם פנס היה תקול? כמה זמן? האם המפגע היה נראה באור יום? | צילום בשעת הלילה, פניות קודמות על פנס תקול |
בכל המצבים, הראיה החזקה ביותר היא זו שמראה שהאחראי ידע או היה צריך לדעת על המפגע ולא טיפל בו. פנייה קודמת של תושב למוקד, שלא טופלה, יכולה להיות ראיה כזו. לכן כדאי לשאול את המוקד העירוני אם היו פניות קודמות על אותו מקום, ולשמור כל תשובה בכתב.
אשם תורם: כשגם לנפגע יש חלק
נתבעים טוענים לעיתים קרובות שהנפגע לא הסתכל לאן הוא הולך, דיבר בטלפון או נעל נעליים לא מתאימות. לפי סעיף 68 לפקודה, אם הנזק נגרם בחלקו באשמת הנפגע, התביעה לא נדחית. הפיצוי מופחת בשיעור שבית המשפט רואה לנכון ולצודק, לפי מידת האחריות של הנפגע.
דוגמה: בית המשפט קבע שהנזק של נפגעת הוא 120,000 ₪. הוא קבע גם שהמפגע בולט, שהנפילה אירעה ביום ובמזג אוויר נאה, ושהנפגעת יכלה להבחין בו. אם בית המשפט יעריך את האשם התורם שלה ב-25%, היא תקבל 90,000 ₪. לפי סעיף 68(ב), בית המשפט רושם גם את סך הנזק המלא, לפני ההפחתה.
הדרך להקטין את טענת האשם התורם היא להראות שהמפגע היה קשה להבחנה: מוסתר במים או בעלים, באזור חשוך, או במקום שבו הולכים רגל נאלצים להסתכל על התנועה ולא על הקרקע.
על אילו נזקים אפשר לקבל פיצוי
לפי סעיף 76 לפקודה, מקבלים פיצוי על נזק שבא באופן טבעי ובמהלך הרגיל של הדברים, ובמישרין מהעוולה. נזק ממון, כמו הוצאות ושכר שאבד, צריך לפרט בכתב התביעה או בצירוף לו. בתביעת נזק גוף אחרי נפילה, ראשי הנזק המקובלים הם:
| ראש הנזק | מה הוא כולל | מה צריך כדי להוכיח |
|---|---|---|
| הפסדי שכר בעבר | הכנסה שאבדה מיום הנפילה ועד פסק הדין | תלושי שכר, אישורי מחלה, דוחות לרשות המסים לעצמאים |
| אובדן כושר השתכרות בעתיד | פגיעה בהכנסה בהמשך החיים בגלל נכות | חוות דעת רפואית על נכות, נתונים על העבודה |
| הוצאות רפואיות ונסיעות | טיפולים, תרופות, פיזיותרפיה, נסיעות לטיפולים | קבלות |
| עזרת הזולת | עזרה בבית ובטיפול אישי בתקופת ההחלמה ואחריה | עדויות, קבלות על עזרה בשכר |
| כאב וסבל | נזק שאינו נזק ממון: כאב, מגבלות, פגיעה באיכות החיים | תיעוד רפואי, חוות דעת, עדות |
בנפילה ברחוב אין נוסחה קבועה לכאב וסבל. הנוסחה שקבועה בתקנות הותקנה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והיא חלה רק על תאונות דרכים. בתביעת נזיקין רגילה בית המשפט מעריך את הסכום לפי הנסיבות.
דוגמה לחישוב תביעה
הדוגמה הבאה היא המחשה בלבד. הסכומים בה הם הנחות, ולא נתונים מפסיקה.
דנה, שכירה שמרוויחה 10,000 ₪ ברוטו בחודש, נתקלה במכסה ביוב בולט במדרכה ושברה את פרק כף היד. היא נעדרה מהעבודה חודשיים וחצי, עברה פיזיותרפיה, ונזקקה לעזרה בבית בתקופת הגבס. נניח שאין לה נכות קבועה.
| ראש הנזק | החישוב | הסכום |
|---|---|---|
| הפסדי שכר בעבר | 2.5 חודשים × 10,000 ₪ | 25,000 ₪ |
| הוצאות רפואיות ונסיעות | לפי קבלות | 3,500 ₪ |
| עזרת הזולת | עזרה בבית בתקופת הגבס, לפי קבלות ועדויות | 4,000 ₪ |
| כאב וסבל | הערכה של בית המשפט לפי הנסיבות. נניח לצורך הדוגמה | 20,000 ₪ |
| סך הנזק | 52,500 ₪ |
אם בית המשפט יקבע לדנה אשם תורם של 20%, הפיצוי יעמוד על 42,000 ₪. הסכום הזה עולה על 39,900 ₪, ולכן תביעה קטנה לא תכסה את מלוא הנזק. במצב כזה כדאי לשקול תביעה בבית משפט השלום. לחישוב האגרה בבית משפט, היעזרו במחשבון אגרת בית המשפט.
שימו לב: בלי נכות קבועה אין רכיב של אובדן כושר השתכרות בעתיד. כשיש נכות, הרכיב הזה הוא לעיתים קרובות הגדול ביותר בתביעה, ולכן חוות הדעת הרפואית כל כך חשובה.
אם הנפילה גרמה למוות, לפי סעיף 78 לפקודה בן הזוג, ההורה והילד זכאים לפיצויים מהאחראי, אם המנוח עצמו היה זכאי לפיצויים אילו נשאר בחיים.
מה לעשות מיד אחרי הנפילה
הראיות נעלמות מהר. מפגע יכול להיות מתוקן תוך ימים, ועדים שוכחים. לכן כדאי לפעול לפי הסדר הזה:
- טיפול רפואי. פנו לרופא או לחדר מיון באותו יום, ותארו בדיוק איך נפלתם ואיפה. התיעוד הרפואי הראשון הוא ראיה מרכזית.
- צילום המפגע. צלמו מקרוב ומרחוק, עם נקודת ציון שמראה את המיקום, ואם אפשר עם חפץ שמראה את הגודל. צלמו גם בתנאי תאורה דומים לשעת הנפילה.
- פרטי עדים. רשמו שמות ומספרי טלפון של מי שראה את הנפילה או עזר לכם.
- מצלמות. בדקו אם יש מצלמות בעסקים סמוכים, ובקשו לשמור את הצילומים. צילומים כאלה נמחקים לעיתים קרובות אחרי זמן קצר.
- תלונה לעירייה. דווחו על המפגע למוקד העירוני ושמרו את מספר הפנייה. זה מתעד את המפגע ואת המועד.
- שמירת קבלות ותלושים. שמרו כל קבלה, אישור מחלה ותלוש שכר מהתקופה.
- מכתב דרישה. פקודת העיריות אינה קובעת חובה לשלוח לעירייה הודעה מוקדמת כתנאי לתביעת נזיקין על נפילה ברחוב. עם זאת, לפני תביעה נהוג לשלוח לגורם האחראי מכתב שמפרט את האירוע ואת הנזק, וכך גם המבטח של העירייה מקבל הזדמנות לבדוק את המקרה. אפשר להכין טיוטה במחולל מכתב ההתראה לפני נקיטת הליכים.
איפה תובעים וכמה זמן יש
תביעה קטנה או בית משפט השלום
לפי סעיף 60 לחוק בתי המשפט, בית משפט לתביעות קטנות דן בתביעה של יחיד לתשלום סכום שאינו עולה על 39,900 ₪, נכון לשנת 2026. זה מסלול מהיר ופשוט יותר, ומתאים לנזק קל, כמו חבלה שהחלימה בלי נכות. בית המשפט רשאי להעביר את התביעה לבית משפט השלום אם ראה שהדיון בתביעות קטנות אינו מתאים לה, או אם התובע כבר הגיש באותה שנה יותר מחמש תביעות באותו בית משפט. כדי לבדוק אם התיק שלכם מתאים, היעזרו בבודק התביעה הקטנה.
בנזק גוף משמעותי, עם נכות או עם הפסדי שכר גדולים, התביעה מוגשת בדרך כלל לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי, לפי הסכום. בתביעות כאלה נדרשת בדרך כלל חוות דעת רפואית כדי להוכיח את הנכות.
התיישנות
| הכלל | מה הוא אומר | הסעיף בחוק ההתיישנות |
|---|---|---|
| תקופת ההתיישנות | שבע שנים בתביעה שאינה במקרקעין | סעיף 5(1) |
| מתי מתחילים לספור | מהיום שבו נולדה עילת התביעה, בדרך כלל יום הנפילה | סעיף 6 |
| נפגע קטין | הזמן שעד גיל 18 לא נספר | סעיף 10 |
| עובדות שלא היו ידועות | אם עובדות העילה נעלמו מהתובע מסיבות שלא היו תלויות בו, הספירה מתחילה ביום שנודעו לו | סעיף 8 |
דוגמה: ילד בן 12 נפל בבור לא מגודר באוקטובר 2026. השנים עד גיל 18 אינן נספרות, ולכן תקופת שבע השנים תתחיל רק ביום הולדתו ה-18. לחישוב לפי הנתונים שלכם, היעזרו במחשבון ההתיישנות.
סעיף 8 רלוונטי פחות בנפילה רגילה, כי הנפגע יודע מיד שנפל ואיפה. הוא עשוי לעזור במקרים חריגים, למשל כשהנפגע לא יכול היה לדעת, מסיבות שלא היו תלויות בו, מה גרם לנפילה. מי שמסתמך עליו צריך להראות שגם בזהירות סבירה לא יכול היה לגלות את העובדות קודם.
שבע שנים הן זמן ארוך, אבל ראיות על מפגע ברחוב נעלמות מהר. לכן כדאי לפעול בשבועות הראשונים, גם אם התביעה עצמה תוגש מאוחר יותר.
טעויות נפוצות
- לא לצלם את המפגע ביום הנפילה. אחרי שהעירייה מתקנת, קשה מאוד להוכיח איך המקום נראה.
- לתאר את הנפילה בחדר המיון באופן כללי. "נפלתי ברחוב" חלש יותר מ"נתקלתי במרצפת שבורה מול מספר 12 ברחוב פלוני".
- לתבוע את הגורם הלא נכון. כדאי לברר מי החזיק במקום ומי עבד בו לפני הגשת התביעה.
- להתעלם מטענת האשם התורם. כדאי לאסוף מראש ראיות על תנאי התאורה, מזג האוויר ומידת הבולטות של המפגע.
- לבחור בתביעה קטנה בנזק גדול. הסכום מוגבל, ויש נזקים, כמו אובדן כושר השתכרות בעתיד, שקשה להוכיח בלי חוות דעת.
- לדחות את הפנייה לרופא. פער של כמה ימים בין הנפילה לבין התיעוד הרפואי הראשון מקשה להוכיח שהפגיעה נגרמה דווקא בנפילה ובמקום הזה.
- לא לשמור קבלות. נזק ממון צריך לפרט, ובלי מסמכים קשה להוכיח אותו.
מתי כדאי לפנות לעורך דין
- הנפילה גרמה לשבר, לניתוח, לאשפוז או להיעדרות ממושכת מהעבודה.
- יש סיכוי לנכות קבועה, ונדרשת חוות דעת של מומחה רפואי.
- לא ברור מי האחראי למקום, או שיש כמה נתבעים אפשריים.
- הנפגע הוא קטין או אדם מבוגר, וצריך לבנות נכון את ראשי הנזק.
- הנתבע טוען לאשם תורם גבוה, ואתם צריכים להחליט אם להתפשר או להמשיך להליך מלא.
- הגורם האחראי או המבטח שלו הציעו לכם פשרה, ואתם לא בטוחים שהיא משקפת את הנזק.
עורך דין לנזיקין יכול להעריך את סיכויי התביעה ואת שווייה, לאסוף ראיות ולמנות מומחה רפואי. אפשר למצוא עורכי דין מתאימים בעמוד עורכי דין לנזיקין.
שאלות נפוצות
האם העירייה אחראית לכל נפילה במדרכה?
לא. העירייה חייבת לתחזק את הרחובות, אבל כדי לזכות בתביעה צריך להוכיח שהיא לא נקטה זהירות סבירה, למשל שלא תיקנה מפגע מסוכן, ושהמפגע הוא שגרם לנפילה.
תוך כמה זמן אפשר לתבוע אחרי נפילה ברחוב?
תקופת ההתיישנות היא שבע שנים מיום הנפילה. אצל קטין הזמן שעד גיל 18 אינו נספר. עם זאת, כדאי לאסוף ראיות מיד, כי מפגעים מתוקנים מהר.
האם אפשר להגיש תביעה קטנה נגד העירייה?
בית משפט לתביעות קטנות דן בתביעה של יחיד עד 39,900 ₪, נכון לשנת 2026. הוא מתאים בעיקר לנזק קל. בנזק עם נכות או עם הפסדי שכר גדולים כדאי לשקול תביעה רגילה.
העירייה טוענת שלא הסתכלתי לאן אני הולך. מה המשמעות?
זו טענת אשם תורם. אם בית המשפט יקבל אותה, הפיצוי יופחת לפי מידת האחריות שלכם, אבל התביעה לא תידחה רק בגלל זה.
מה עושים אם העירייה כבר תיקנה את המפגע?
אפשר להיעזר בצילומים, בעדים, במספר הפנייה למוקד העירוני ובצילומי מצלמות מהעסקים הסמוכים. לכן כדאי לתעד את המקום ביום הנפילה.
על אילו נזקים אפשר לקבל פיצוי?
בין השאר על הפסדי שכר, אובדן כושר השתכרות בעתיד, הוצאות רפואיות ונסיעות, עזרת הזולת, וכאב וסבל. נזק ממון צריך לפרט בכתב התביעה ולהוכיח במסמכים.
נפלתי בתוך חנות או בלובי של בניין. את מי תובעים?
בדרך כלל את המחזיק במקום, כמו בעל העסק, חברת הניהול או נציגות הבית. פקודת הנזיקין מטילה חובת זהירות כלפי כל מי שאפשר לצפות שייפגע.
האם יש נוסחה לחישוב כאב וסבל בנפילה ברחוב?
לא. הנוסחה שבתקנות חלה על תאונות דרכים בלבד. בתביעת נזיקין רגילה בית המשפט מעריך את הפיצוי על כאב וסבל לפי הנסיבות.
מקורות
- פקודת הנזיקין [נוסח חדש] – סעיפים 35, 36, 38, 41, 64, 68, 76, 78 (ספר החוקים הפתוח)
- פקודת העיריות [נוסח חדש] – סעיף 1 (הגדרת מדרכה) וסעיף 235 (רחובות) (ספר החוקים הפתוח)
- חוק ההתיישנות, התשי״ח-1958 – סעיפים 5, 6, 8, 10 (ספר החוקים הפתוח)
- חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984 – סעיף 60 (סמכות בית משפט לתביעות קטנות) (ספר החוקים הפתוח)
- תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל״ו-1976 (ספר החוקים הפתוח)
המידע במאמר כללי, נכון ל-18.10.2026, ואינו ייעוץ משפטי. לפני החלטה כדאי להתייעץ עם עורך דין.
