תביעות רשלנות רפואית נמנות עם ההליכים המשפטיים המורכבים ביותר בדיני הנזיקין. הן עוסקות במצבים שבהם טיפול רפואי שניתן למטופל חרג מהסטנדרט המקצועי המצופה, והוביל לנזק שניתן היה למנוע. יחד עם זאת, חשוב להבין שלא כל תוצאה רפואית מאכזבת ומצערת ככל שתהיה, תהווה עילה לתביעה ולקבלת פיצוי כספי.
הבסיס המשפטי לתביעת רשלנות רפואית
רשלנות רפואית היא למעשה יישום של עוולת הרשלנות הכללית בדיני הנזיקין על עולם הרפואה. החוק אינו מגדיר רשלנות רפואית כעוולה עצמאית, אלא רואה בה נגזרת של עוולת הרשלנות או הפרתה של חובה חקוקה.
תביעות רשלנות רפואית אינן עוסקות בראש ובראשונה בתוצאת הטיפול, כי אם בבחינת ההתנהלות הרפואית ואיכות הטיפול, ובשאלה האם מדובר בהתנהלות שחורגת מן הסטנדרטים המקצועיים המצופים מגורמי הטיפול בנסיבות האמורות. ככל שניתן יהיה להוכיח שאכן התקיימה חריגה מנורמות הטיפול המקובלות המהווה רשלנות, תיבחן התוצאה הרפואית והנזק שנגרם לחולה בגינה.
תנאים לקיומה של עילת תביעת רשלנות רפואית, בשיתוף עו " ד לרשלנות רפואית כבר 25 שנה , דורית פילו:
הפרת חובת הזהירות
חובת הזהירות החלה על רופאים ומטפלים בישראל קובעת סטנדרט טיפול אחראי ומיטיב, וחובה לנהוג בזהירות ובאחריות בכל הליך ובכל פרוצדורה רפואית. הפרת החובה עשויה להתקיים כאשר הרופא פעל בניגוד לסטנדרט הרפואי המקובל, כלומר לא כפי שרופא סביר היה פועל באותן נסיבות .
דוגמאות להפרת חובה:
- ביצוע פרוצדורה רפואית על ידי מטפל שאינו בעל הסמכה/כישורים נדרשים.
- בחירת טיפול שאינו מתאים לצורך הרפואי.
- התעלמות ממדדים/תוצאות של בדיקות/מידע רלוונטי אחר הנוגע למטופל.
- היעדר מעקב רפואי נדרש.
קיומו של נזק
גם במקרים בהם ניתן להוכיח טיפול רפואי הנגוע ברשלנות, לא די בכך בכדי לבסס עילת תביעה, ונדרשת הוכחה של נזק אשר נגרם למטופל. בין סוגי הנזק המוכרים:
- נזק גופני (נכות, פגיעה תפקודית).
- נזק נפשי.
- נזק ממוני-כלכלי משמעותי (אובדן הכנסה, הוצאות טיפול).
תביעות רשלנות רפואית נועדו לפצות על הפגיעה ועל השלכותיה, ולכן נדרש להוכיח נזק ממשי ולא רק תחושת עוול .
קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק
הקשר הסיבתי הוא שמחבר בין ההתנהלות לבין התוצאה, ובהיעדרו לא תוטל אחריות משפטית. התנאי המורכב ביותר להוכחה הוא הקשר הסיבתי המוכיח שהנזק נגרם כתוצאה ישירה מההתנהלות הרשלנית, ולא מסיבה אחרת.
לדוגמה:
- מחלה שלא אובחנה בזמן והחמירה – תידרש חוות דעת רפואית התומכת בטענה שאבחון מוקדם היה משנה את התוצאה.
- נזק שנגרם בניתוח – תידרש הוכחה שאותו הנזק לא היה מתרחש לו הטיפול היה ניתן באופן מיטבי וללא הרשלנות האמורה, כחלק מהסיכון הטבעי שבניתוח.
סיבוך רפואי או רשלנות
אחת הסוגיות המרכזיות בתביעות רשלנות רפואית היא ההבחנה בין סיבוך לבין רשלנות.
צוותי הרפואה והטיפול פועלים במסירות ובאחריות במרבית המקרים, והמערכת המשפטית אינה מטילה עליהם את האחריות לכל תוצאה מצערת או נזק שנגרם בהליך רפואי. העולם הרפואי כולל סיכונים מובנים, וגם טיפול תקין לחלוטין עשוי להסתיים בנזק, בשל תגובת הגוף או סיכון ידוע מראש, מקרים אשר אינם מקימים עילת תביעת נזיקין.
לעומת זאת, כאשר הנזק נגרם כתוצאה מהתנהלות לא תקינה ומהתרשלות, מדובר בעילה לתביעה אשר עשויה להוליד פיצוי כספי מהותי.
דוגמאות ומקרים:
- דימום נדיר לאחר ניתוח – עשוי להיות סיבוך טבעי שאינו מטיל אחריות משפטית על גורמי הטיפול.
- דימום שנגרם עקב טעות טכנית לא סבירה בניתוח – עשוי להיחשב רשלנות רפואית המזכה בפיצוי.
ההבחנה אינה תמיד פשוטה, ודורשת בחינה מקצועית מעמיקה, ושילוב בין מומחה משפטי בעל ידע והבנה ברפואה, ותמיכה של רופא מומחה אובייקטיבי שעל חוות דעתו תתבסס התביעה.
מצבים נפוצים בהם קיימת עילה לתביעה
ישנם תחומים שבהם מתעוררות תביעות רשלנות רפואית בתדירות גבוהה:
- רשלנות באבחון מחלות (איחור באבחון סרטן, אבחון שגוי).
- רשלנות בניתוחים (טעויות כירורגיות, זיהומים).
- רשלנות בהריון ולידה (אי איתור מומים, ניהול לידה לקוי).
- רשלנות בטיפול תרופתי (מינון שגוי, תרופה לא מתאימה).
- רשלנות בטיפולים אסתטיים, אי שקיפות בנוגע לסיכונים, אי קבלת הסכמה מדעת טרם ביצוע ההליך.
נטל ההוכחה והקושי בתביעות
אחד האתגרים המרכזיים בתביעות רשלנות רפואית הוא נטל ההוכחה. התובע הוא זה שצריך להוכיח את כל יסודות התביעה, משימה מורכבת הדורשת ידע רפואי מקצועי, התמודדות מול מומחים מטעם הנתבעים ופערי מידע בין המטופל למערכת הרפואית. תביעות אלו דורשות ליווי וייצוג מקצועי של נפגעי הרשלנות אל מול חברות הביטוח והמוסדות הרפואיים.
קיומה של עילת תביעה אינו מבטיח הצלחה, אך הוא תנאי בסיסי לניהול ההליך. כאשר מתקיימים שלושת היסודות ניתן לבסס תביעה שעשויה להוביל לפיצוי משמעותי.
