תביעה בגין פיטורים במהלך הריון – לפי איזה חוק?

לא אחת קורה שהגשת תביעה בגין פיטורים במהלך הריון מתאפשרות לפי חוקים שונים, כך שהעובדת שפוטרה בעקבות הריונה, עשויה להיות זכאית לקבלת פיצויים על בסיס עילות תביעה שונות ונפרדות שכל אחת מהן מאפשרת קבלת פיצוי כספי נפרד עבור אותו מקרה פיטורין. בסקירה שלהלן נסביר מדוע פיטורים במהלך הריון אינם חוקיים במדינת ישראל, ולפי אילו חוקים ניתן להגיש תביעה בגין פיטורים במהלך היריון ולזכות בתשלום פיצויים. קראו והכירו את זכויותיכן.

מדוע החוק במדינת ישראל אוסר על פיטורי נשים הרות?

הצידוק העיקרי לכך שאסור לפטר נשים הרות על פי חוקי העבודה והיסוד במדינת ישראל, טמונה בעצם המלכוד שבו נשים מצויות מעצם היותן נשים. מצד אחד, פיטורים במהלך ההריון עשויים לגזול מנשים את מטה לחמן, ולהקטין בצורה משמעותית את הכנסתן דווקא בעת בה הן הכי זקוקות לה. ומנגד, עובדות בהריון שפוטרו ממקום עבודתן, סביר להניח כי תתקשינה למצוא עבודה אחרת.

גם אם מעסיקים לאו דווקא ידאגו לומר זאת באופן ישיר, הם בדרך כלל יבחרו שלא להעסיק עובדות חדשות שצפויות לצאת בתום תקופה קצרה יחסית לחופשת הלידה שלהן, שעלולה מטבע הדברים לשבש את שגרת עבודתן אצל המעסיק. מנקודת מבט כזו, האיסור על פיטורים במהלך ההריון הוא אך הגיוני ומתבקש.

 

העילות השונות להגשת תביעה בגין פיטורים במהלך הריון

הגשת תביעה בגין פיטורין במהלך ההיריון אפשרית כאמור, על בסיס חוקים שונים שנועדו לעגן את זכויותיהן של נשים עובדות מבחינה משפטית. החוק הראשון בו נעסוק בהקשר זה, המאפשר לאישה להגיש תביעה במידה ופוטרה מעבודתה בזמן הריונה, הוא חוק עבודת נשים – התשי"ד 1954. על פי סעיפים 9 ו – 9 א' בחוק זה, חל איסור חד משמעי על פיטורים במהלך היריון.

חוק נוסף המאפשר הגשת להגיש תביעה בגין פיטורים במהלך הריון הוא חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – תשמ"ח 1988. סעיף 2 א' בחוק זה, אוסר על מעסיקים להפלות נשים הרות בשל הריונן, הן בהקשר של תנאי ההעסקה שלהן והן על ידי פיטוריהן.

מעבר לחוקים אלו, ניתן להגיש תביעה בגין פיטורין אסורים במהלך הריון גם על בסיס עקרון השוויון הכללי וכן תחת עילה של הפרת הסכם עבודה שלא בתום לב, המנוגדת לסעיף 39 בחוק החוזים – התשל"ג 1973 ולפסיקה התקדימית שנתקבלה בתיקים רלוונטיים.

תביעה בגין פיטורים במהלך הריון - לפי איזה חוק
תביעה בגין פיטורים במהלך הריון – לפי איזה חוק

הגשת תביעה בגין פיטורים במהלך הריון תלויה בתקופת ההעסקה של העובדת

בסעיפים 9 ו – 9 א' בחוק עבודת נשים מוגדר תנאי שאינו מופיע בסעיף 2 בחוק שיוויון ההזדמנויות. על פי תנאי זה, אישה נדרשת לעבוד פרק זמן של 6 חודשים לפחות בעבודתה, על מנת שתהיה לה עילה לתבוע את מעסיקה בגין פיטורים במהלך הריון, מכוח חוק עבודת נשים.

 

כיצד מספר העובדים במקום העבודה נוגע לתביעה על פיטורים בהריון לפי חוק שוויון הזדמנויות?

בסעיף 21 ג' בחוק שוויון הזדמנויות, נקבע שהוראות המנויות בחוק זה (מלבד סעיף 7 בחוק שוויון ההזדמנויות שבו מוצג איסור על הטרדה מינית), לא יהיו תקפות לגבי מעביד שמעסיק למטה מ – 6 עובדים. היינו, ההוראות בחוק שוויון הזדמנויות האוסרות על הפליית נשים במקום עבודתן, יהיו תקפות אך ורק למקום עבודה שבו מועסקים שישה עובדים לפחות. חשוב לציין בהקשר זה שהסייג הנ"ל איננו קיים תחת חוק עבודת נשים, שמספק גם הוא עילה לגיטימית להגשת תביעה בגין פיטורים במהלך הריון.

מה חשוב לדעת על תביעה בגין פיטורים במהלך הריון לפי סעיף 9 לחוק עבודת נשים?

ההלכה הפסוקה מעידה על כך שלא ניתן לפטר עובדת הרה בישראל או לפגוע במשרה או בהכנסה שלה, מבלי שיתקבל היתר לביצוע שינויים כאלו בתנאי העסקתה, מטעם הממונה על עבודת נשים, בכפוף לסעיפים 9 ו – 9 א' בחוק עבודת נשים. זהו למעשה, איסור חד משמעי וגורף הקיים ללא תלות בסיבת הפיטורין או בתום הלב מצד המעביד.

הכוונה היא לכך שדי בעובדה שהליך הפיטורין התבצע מבלי שהמעסיק קיבל היתר רשמי מן הממונה לכך, כדי להפוך את פיטוריה של העובדת ההרה לפיטורים בלתי חוקיים באופן אוטומטי – גם אם לא קיים כל קשר בין עילת הפיטורים בפועל לבין ההריון של העובדת.

 

במה שונה תביעה בגין פיטורים במהלך הריון לפי סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות?

כשעסקינן בתביעה בגין פיטורים במהלך הריון שמוגשת מכוח סעיף 2 בחוק שיוויון הזדמנויות, חובת ההוכחה בדבר קיומו של קשר עובדתי בין הפיטורים לבין ההריון – מוטלת על העובדת. כלומר, עובדת שפוטרה וחפצה בקבלת פיצויים ממעסיקה בשל כך, תידרש להוכיח לבית המשפט שפיטוריה באמת נבעו מאפליה לרעה בידי מעסיקה, שבוצעה על רקע ההריון שלה.

 

איזו ערכאה מוסמכת לפסוק בתביעה בגין פיטורים במהלך הריון לפי חוקים אלו?

הערכאה השופטת היחידה בישראל שמוסכמת לטפל בתביעות בגין פיטורים במהלך הריון על פי כל אחד מן החוקים שמנינו לעיל, הינה בית הדין לענייני עבודה. גם סעיף 13 א' בחוק עבודת נשים, וגם סעיף 10 א' בחוק שוויון הזדמנויות, מספקים לבית הדין לעבודה עילה תקפה לפסיקת תשלום פיצויים לעובדת מטעם מעסיקה, בגין נזק שאינו ממוני, קרי – עוגמת נפש, בסכום שבית הדין יראה לנכון בהינתן נסיבות המקרה.

יתרה מכך, העובדת רשאית גם להגיש תביעת פיצויים בגין נזק כספי בעקבות פיטורים בהריון או פגיעה בהכנסתה או תנאי העסקתה, וזאת בהתאם להיקף השכר שאמורה הייתה אותה עובדת לקבל במסגרת התקופה המוגנת.

 

תביעה בגין פיטורים במהלך הריון – מהם ההבדלים בפיצוי לפי סעיפי החוק השונים

חשוב לדעת שסעיף 13 א' בחוק עבודת נשים נותן פתח לעובדת בהריון שפוטרה באופן בלתי חוקי, לתבוע את מעסיקה ולקבל פיצויים בשיעור מוגדל של 150 אחוז משכרה טרום פיטוריה. זאת בשונה מסעיף 9 בחוק עבודת נשים. יחד עם זאת, סעיף 13 א' אינו מכסה מקרה של פגיעה בתנאי ההעסקה של עובדת הרה, בעוד שסעיף 9 א' בחוק עבודת נשים כן עושה זאת.

כנ"ל לגבי התייחסות החוק להפליית עובדת הרה בידי המעסיק, המכוסה תחת סעיף 2 א' בחוק עבודת נשים, אך לא בסעיף 13 א'.

יתר על כן, גם סעיף 13 א' בחוק עבודת נשים וגם סעיף 10 א' בחוק שוויון הזדמנויות, מעניקים עילה למתן צו עשה או צו מניעה, במקרה של פיטורי אישה בהיריון, כלל שבית המשפט המטפל בתביעה נוכח לגלות כי לא די בפסיקת תשלום פיצויים לעובדת כלשעצמה, כדי לעשות צדק עם העובדת שפוטרה בשל הריונה.

 

בשורה התחתונה

נשים רבות שפוטרו עקב הריונן או סבלו מפגיעה בזכויותיהן כנשים עובדות בשל כך, בוחרות היום להגיש תביעה בגין פיטורים במהלך הריון כנגד מעסיקן על בסיס סעיפי החוק שמנינו לעיל, שמאפשרים קבלת פיצוי כספי מתוקפן של מספר עילות תביעה נפרדות.

מאחר שהסמכות השיפוטית הבלעדית לפסוק בתביעות על פי החוקים שצוינו במאמר זה, נמצאת בידיו של בית הדין לעבודה, בכל תביעה בגין פיטורים במהלך הריון – מוטב להסתייע בשירותיו של עורך דין דיני עבודה מיומן, הבקיא ברזי החקיקה ובסייגיה.

התכנים המובאים להלן אינם בגדר חלופה לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי מעורך דין מוסמך, והם מתפרסמים לידיעה כללית בלבד. המידע בעמוד זה אינו מידע משפטי מחייב, ואין להישען עליו בשום צורה. במקרים בהם נדרש ליווי משפטי בנושא זכויות מעסיקים, זכויות עובדים או בכל נושא אחר, יש לפנות באופן ישיר להתייעצות משפטית מקצועית מול עורך דין המתמחה בדיני עבודה.