גירושין הפכו בשנים האחרונות לתופעה רחבה אשר הולכת וגדלה, כאשר רבים הזוגות אשר מוצאים את עצמם פוקדים פעם נוספת את מוסדות הרבנות לעת הצורך לפרק את התא המשפחתי ולפצוח בדרך חדשה ועצמאית.
עם זאת, מתוקף היותה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית, כאשר עובדה זו מגולמת גם באופן בו הערכאות המשפטיות השונות בוחנות ודנות במקרים השונים, ישנו ביטוי ייחודי אשר לאורו ניתן למעשה להתגרש ולדרוש את סיום קשר הנישואין – עבירה על חוקי הדת היהודית.
בנוסף לכך, מפאת חשיבותו הרבה של ההליך ושכיחותו הגוברת, כמו גם היותה של עילה זו סמויה מעינם של רבים, במאמר הקרוב נרחיב אודות עבירה על דת יהודית כעילה לגירושין, כמו גם על ההליך כשלעצמו.
מדוע יש צורך בעילה כדי להתגרש?
בהמשך לכך, בטרם נוכל לצלול לתוך מעמקיה של עילת גירושין כדוגמת עבירה על הדת היהודית, חשוב לבאר ולציין מדוע מלכתחילה קיים צורך ראשוני בעילה שכזו. הסיבה לכך היא אופייה המשפטי של מדינת ישראל, אשר ערכאות השיפוט בה שופטות לנוכח עקרונות המשפט המקובל, בהתאם למרבית מדינות בעולם, אך מגלמות גם ערכים ועקרונות אשר נובעים מההלכה היהודית, בעודן שופטות לנוכח הלכות המשפט העברי.
כלומר, בישראל שופטות הערכאות לנוכח 2 סט ערכים שונים זה מזה, כאשר לעתים בהינתן אותם מקרים בדיוק ניתן לצפות ב- 2 פסקי דין שונים, כאשר אילו אותו מקרה ייבחן בערכאה אזרחית לדיני משפחה, קרי בית המשפט לענייני משפחה, פסק הדין צפוי להיות שונה לעתים מאשר אילו אותו מקרה בדיוק היה נבחן תחת עיניו של בית הדין הרבני, הלא הוא בא כוחה של הרבנות הראשית.
האם עילה היא תנאי הכרחי למען גירושים
בנוסף לכך, חשוב להבהיר, כי אין חובה על קיומה של עילה כדי לאפשר את גירושיהם של בני זוג אשר חפצים שניהם להתגרש. זאת מכיוון שאילו 2 בני הזוג יפגינו בפני בית הדין הרבני את רצונם לסיים את מערכת היחסים, האחרון לא צפוי לעמוד בפניהם מפאת העובדה כי הוא סבור שאבד הסיכוי לשלום בית, וכי חיובם של בני הזוג להישאר יחד עלולה להדיח את שניהם למעשים שאינם הולמים ולחטאים.
לעומת זאת, בהינתן היעדר רצון של מי מבין בני הזוג להתגרש, בין אם מפאת אינטרסים אישיים או שמא כי הינו עדיין מעוניין להציל את הנישואין, עלול בית הדין הרבני להיעתר ולסייע לו במידה רבה לנוכח מקומו הרם של התא המשפחתי ביהדות.
השפעתו של חרם דרבנו גרשום על הלכות הגירושין ביהדות וכיוצא מכך בישראל
בהמשך לכך, בעבר זכות ההיאחזות בקשר הייתה קיימת אך ורק לטובת הגבר, שכן אילו הגבר היה חפץ בסיום הנישואין, כל שעליו היה לעשות הוא לגרש את אשתו ולהגיש לה גט, ובכך למעשה הוא השתחרר מנישואין לה.
אך בימי הביניים באירופה, קובץ תקנות וחוקים אשר זכה לשם חרם דרבנו גרשום אשר נוסח על ידי רבנו גרשום מאור הגולה, קבע כי אין לגרש אישה אילו זו אינה חפצה בכך, כמו גם כי אסור על גבר להינשא לאישה נוספת בעודו עדיין נשוי לקודמת, ובכך למעשה איזן משמעותית את מאזן הכוחות בין המינים לעת הצורך לבצע גירושין, שכן כעת גירושין מוכרחת להיות הסכמה משותפת של 2 בני הזוג ואינה עוד מעשה חד צדדי.
נישואין וגירושין בישראל – איך מי ולמה
זאת ועוד, כי כדי להבין כיצד הגענו למצב בו אנו מצויים כיום, כאשר ישנן 2 ערכאות שיפוטיות אשר שופטות במידה שונה, כאשר רק לדתייה שביניהם – בית הדין הרבני, קיימת הזכות לאשרר נישואין וגירושין, צריך לצלול היישר לקום המדינה בה נוסח הסכם סטטוס קוו עם נציגיו הדתיים של היישוב היהודי בארץ ישראל לבין מקימי המדינה ודויד בן גוריון בראשם.
במסגרת אותו הסכם סטטוס קוו נקבע כי בנוגע ל- 4 תחומים אשר הינם שבת, כשרות, חינוך ודיני משפחה, לרבנות הראשית ובאי כוחה יש וטו מוחלט בנוגע לשאלה כיצד יש לנהוג אל מול המתח שבין עקרונות החיים המודרניים והחילוניים לבין עקרונות המשפט העברי אשר מכיל הלכות ממסכות דתיות, אשר מהוות את גילומו של אופייה היהודי של המדינה.
לכן, בהיבט נישואין וגירושין, נקבע כי כלל הנישואים במדינת ישראל יערכו תחת ברכתה של הרבנות הראשית, כאשר גם מי שאינו יהודי אינו רשאי להינשא במסגרת אזרחית כלשהי, כמו גם אינו רשאי להינשא עם בני דתות מקבילות לו, כאשר הדבר תקף כמובן גם בעבור זוגות מאותו המין.
בנוסף לכך, נקבע גם כי בהינתן הצורך לקיים הסכם גירושין, יש לערוך אותו בהתאם להלכה, כאשר בהתאם לה נקבע כי במסגרת הסכם גירושין לא ניתן להפריד זוג נשוי אילו מי מביניהם אינו חפץ בכך, אלא אם קיימת לזכות החפץ בגירושין – עילת גירושין מוצדקת.
מה הן עילות גירושין
בהמשך לכך, עילות גירושין הן מספר מקרים וסיטואציות אשר בהינתן קיומן בין בני זוג, רשאי מי מבין הצדדים בהתאם לסוג העילה לדרוש את סיום הנישואין לאלתר, כאשר לנוכח קיומה שלאותה עילה, צפוי בית הדין הרבני לעמוד לצידו של העותר ולהורות על מתן / קבלת גט מידי וסיום הנישואין.
העילות משתנות בהתאם למגדר בני הזוג, כאשר ישנן עילות אשר קיימות אך ורק לנשים לעומת עילות אשר קיימות אך ורק לגברים. דוגמה לעילה שכזו היא העילה בה אנו מתכוונים לעסוק אשר הינה עילת עבירה על דת יהודית אשר נהוג להתייחס אליה לעתים גם כעילת עבירה על דת משה בשל הדמיון בין ה- 2.
עילת עבירה על דת יהודית
זאת ועוד, כי בנוגע לעילה שלשמה התכנסנו, מדובר בעילה אשר קיימת לזכות הצד הגברי בלבד, כלומר עילה אשר גברים יכולים לטעון בעדה כנגד נשים, אשר מהווה למעשה תלונה מצד הגבר כי אשתו אינה מקיימת אורח חיים הלכתי ודתי או מקיימת אורח חיים אשר מדיח אותו לבצע מעשים שמרחיקים אותו מן הדת.
כמו כן, חשיבותה של עילה זו גדולה, שכן אילו אדם מגרש את אשתו מבלי סיבה מוצדקת (קרי – ללא עילת גירושין) הוא צפוי להיות מחויב בתשלום כתובתה במלואה, בעוד שמנגד, אילו הוא יכול להוכיח כי האישה אינה נוהגת באופן צנוע או שמקובל בהתאם לדת, כמו גם מכשילה אותו ומדיחה אותו לביצוע מעשים שאינם הולמים, כגון אכילת אוכל שאינו כשר או חילול שבת, אזי שהגבר פטור מתשלום כתובתה, ויכול לגרשה ללא דבר.
זאת ועוד, כי ההבדל בין דת יהודית לבין דת משה, טמון לרוב באופיים של המעשים של אותה אישה. כלומר, אילו מדובר באישה אשר עברה על דת משה – כלומר על ההלכה, אזי שמדובר במעשים ששונים ממעשים שאסורים על פי התורה שבעל פה, כלומר זו שאינה נכתבה. לעומת זאת, מדובר באותו סט ערכים וקיימים קווי דמיון רבים בין אשר אסור בדת משה לבין אשר אסור בדת יהודית.
האם בהינתן עילה מוכרח האדם שנגדו היא הופנתה להתגרש?
כמו כן, עולה שאלה האם עילת גירושין מהווה חיוב לגירושין שכן כפי שצוין טרם לכן, לא ניתן לגרש או להתגרש מאדם ללא הסכמתו, אך מנגד עילת גירושין מלווה בציווי מטעם בית הדין הרבני לסיום מידי של הקשר.
התשובה לכך היא שאכן לא קיימת חובה על אדם להתגרש לנוכח קיומה של עילה, אולם, אילו אדם אשר קיבל צו מבית הדין הרבני לתת או לקבל גט למען קיום גירושין יסרב או ימנע מלעשות זאת, הוא מסתכן בהגדרתו כסרבן גט, כאשר לתואר המפוקפק הזה מתלוות סנקציות ונגררות חמורות מאוד.
סנקציות והשלכות כנגד סרבני גט
בהמשך לכך, כנגד סרבני גט, קרי אנשים שסירבו לאפשר לבני זוגם להתגרש מהם כדת וכדין ולאפשר להם לפצוח בדרך וחיים חדשים, עומדות מספר רב של סנקציות אשר חולשות על כל היבטי החיים האזרחיים הכלכליים החברתיים והדתיים של אדם.
זאת כאשר כנגד אותם אנשים נהוג להטיל עונשים קבועים בדמות תשלום מזונות למען הצד העגון, בנוסף גם לשלילת רישיונותיהם כגון רישיון תעסוקתי (רופאים, פסיכולוגים, עורכי דין, רואי חשבון), רישיון נהיגה, דרכון, חשבון בנק ועוד.
זאת בנוסף גם להטלת צו איסור יציאה מהארץ אודותם, ומניעת העסקתם על ידי גופים ציבוריים וממשלתיים, עד כדי אפילו הטלת עונש מאסר בפועל (!), כאשר כל אלו נועדו על מנת להטיל עליהם לחץ לשחרר ולהתיר את בן/ת זוגם מקשר הנישואין בו היו.
הסיבה לקיומן ולשימוש בסנקציות חריפות כאלו היא תפיסת המחוקק כי אדם אשר שולל מאחר את הזכות לחופש ולבחירה ראוי כי ישלם מחיר בעוד המדינה שואפת למצות עימו את הדין בעודה מצרה את צעדיו ומקשה עליו עד אשר יחזור בו ממעשיו.
לסיכום – עילת עבירה על דת יהודית כעילה בלעדית לטובת הגבר
כפי שניתן להבחין מן הכתוב לעיל, השימוש בעילת עבירה על דת יהודית, נתון לידיו ושימושו של הגבר בלבד, כך למעשה שגם אילו הגבר הוא זה שמדיח את אשתו לביצועם של מעשים שאינם בגדר ההלכה, לא יכולה האחרונה לדרוש את סיום הנישואין בשל כך.
כלומר, מדובר באחד מן הקשיים אשר עולים לנוכח השימוש במשפט עברי, שכן למעשה הוא מפריד וחוצץ בין זכויות האישה לבין זכויות הגבר אשר במשפט החילוני מוגדרים כשווים לחלוטין.
מנגד, חשוב לציין כי במסגרת מאמר זה ביארנו אך ורק את אשר נוגע לעילה ספציפית זו, כאשר קיימות עילות נוספות לזכות 2 הצדדים, כמו גם עילות בלעדיות לטובת האישה, כגון עילת גירושין בגין גבר שאינו מכלכל את הבית, או גבר שנוהג באלימות או באופן שאינו הולם.
לפיכך, על אף הקשיים אשר נוצרים משימוש בשיטות והלכות אשר מקורן בימי קדם, מתאפשר לכל החפץ בכך להתגרש בישראל, כאשר אילו נמנעת ממנו זכות בסיסית זו, שואף המחוקק ומוסדותיו למצות את הדין עם אותו אדם שמונע זאת ממנו.
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, אלא יש לראות בכתוב הסבר כללי בלבד ואין להסתמך ו/או לפעול בהתאם לאמור לעיל ללא ייעוץ משפטי.
