החוק בישראל עושה הבחנה בין רצח ובין עבירות הריגה. הבחנה זו מתקיימת מתוך התובנה כי בעבירות המתה, קיימת חשיבות רבה לכוונה שבביצוע העבירה. בהתאם לקביעת הכוונה שבביצוע הריגה, ייגזר העונש שיינתן בגינה.
עבירות רצח
עירות רצח, על סוגיהן השונים, הינן עבירות פליליות חמורות שקשורות לנטילת חיי אדם מתוך כוונה תחילה. עבירות רצח נתפסות כחמורות הן בדין הפלילי הישראלי והן בדין העולם המערבי בכללותו.
ההבדל בין רצח ובין הריגה
ככלל, בחוק הישראלי מפורטות עבירות המתה בכמה דרגות חומרה שונות. סוג ההמתה שמבוצעת בכל עבירה כמו גם הנסיבות שהובילו אליה, משפיעות על חומרת הענישה שהנאשם בעבירת ההמתה צפוי לקבל. על אף שגם עבירות רצח וגם עבירות הריגה מובילות לעונשי מאסר לתקופות ארוכות, עבירת הריגה הינה מקרה בו אדם גרם למותו של אדם אחר בשוגג, בניגוד לעבירת רצח, שבה אדם גרם למותו של אדם אחר, מתוך כוונה לעשות זאת.
השוני בין עבירות רצח ובין עבירות הריגה לפי הדין הפלילי
עבירות רצח מקבלות התייחסות שונה מזו שמקבלות עבירות הריגה, משום השוני ביניהם אשר נעוץ בשני אלמנטים עיקריים: היסוד הנפשי והיסוד הפיזי. היסודי הנפשי משמעותו "כוונה תחילה" במעשה שבוצע. בכדי שניתן יהיה להבחין בין עבירות רצח ובין עבירות הריגה, נדרשים להיות שלושה מרכיבים הקשורים ליסוד נפשי זה והם:
- מרכיב ההכנה, שמדבר על ההוכחה שהנאשם הכין את עצמו מראש לביצוע ההרג.
- מרכיב ההחלטה, מדבר על ההוכחה שהנאשם החליט באופן מודע לבצע את ההרג.
- מרכיב היעדר קינטור, מדבר על ההוכחה כי הקורבן לא התגרה בנאשם, סמוך לביצוע ההרג.
כאשר שלושת אלמנטים אלה מוכחים, העבירה שבוצעה תסווג רצח ולא כעבירת הריגה.
סוגים שונים של עבירות המתה
בנוגע לביצוע עבירה, אשר גורמת להמתה של אדם, קיימים הבדלים בין עבירות ההרג השונות: הריגה, גרימת מוות ברשלנות ורצח. סוגים אלה של הרג מקבלות טיפול שונה זה מזה, במסגרת החוק הפלילי במדינת ישראל. המשמעות לכך היא שבאם בית המשפט לא מצא את הנאשם – אשם ברצח, הנאשם יוכל לטעון כי ביצע עבירה אחרת, אחת מבין עבירות ההרג האחרות ובכך, לצמצם את חומרת עונשו ולהגדיל את סיכוייו לקבל עונש גדול.
תוצאתה של עבירת הריגה מכל סוג שהוא הינה מוות. עבירת הריגה עשויה להתרחש בדרגות חומרה שונות, כאשר עבירת ביצוע רצח הינה החמורה ביותר ועבירת גרימת מוות ברשלנות הינה הפחות ביותר חמורה.
רצח מדרגה ראשונה
רצח מדרגה ראשונה, אשר נקרא גם רצח בכוונה תחילה, הינו מעשה שבו אםפשר להוכיח כי הנאשם הרג אדם אחר, מתוך כוונה תחילה. בכדי להוכיח שמדובר בעבירת רצח שבוצעה בכוונה תחילה, יש להוכיח כי קיים קשר בין החשוד ובין מעשה ההרג וכמו כן, יש להוכיח גם כי היו מחשבות פליליות, שכללו תכנון מקדים לביצוע המעשה.
לצורך הוכחה זו, על התביעה להציג בבית המשפט הוכחות שמעידות על כך שהנאשם החליט מראש, באופן מודע, להרוג את הקורבן.
כיצד מתבטאת עבירת הריגה בשוגג?
בניגוד לעבירת רצח, אשר מבוצעת בכוונה תחילה, עבירת הריגה בשוגג מבוצעת ללא כוונה תחילה. כשמדברים על הריגה בשוגג, מדברים על אדם שהרג אדם אחר באופן מפתיע, שלא במתכוון ולא היה לו מלכתחילה מניע לביצוע ההרג.
כיצד עו"ד פלילי יכול לשנות האשמה ברצח להאשמה של הרג בשגגה?
ככלל, קיימים מקרים שבהם עבירות של הרג ממוקמות במעין תחום אפור אשר מבדיל בין עבירות רצח ובין עבירות הריגה. יחד עם זאת, סעיפי אישום שעל פיהם הורשע הנאשם, יש ביכולתם להשפיע רבות על העונש שיקבל הוא. מסיבה זו, באם אדם נמצא חשוד בעבירת הריגה והוא זומן לחקירה, ההמלצה היא שימהר לפנות לעו"ד מנוסה בתחום, שיוכל לבחון את נסיבות המקרה ובעזרת ניסיונו, ידע כיצד להביא לשינוי בסעיפי האישום שבתיק הפלילי.
עבירות הריגה מסווגות לפי כמה סוגים. בכדי להוכיח כי אשם ביצע עבירה מסוג הריגה ולא מסוג רצח, עו"ד המייצג אותו נדרש להוכיח כי הרג הקורבן בוצע ללא כוונה תחילה.
עורך הדין, המייצג את הנאשם, מטרתו להוכיח כי הנאשם לא היה מודע להשלכות מעשיו וכי מעשה ההרג שבוצע על ידיו נעשה בוסר מודעות. מבחינת החוק, במידה והנאשם בביצוע הרג לא ידע באופן ברור מהן התוצאות שעלולות להיגרם כתוצאה ממעשיו, אך הוא היה מודע להשלכות אפשריות רק באופן עמום, עדיין יש לייחס לאותו אדם האשמה בגין עבירת הריגה.
על אף שלפי חוק, קיים רף ענישה גבוה, בגין עבירות הריגה, ייתכנו מצבים בהם בית המשפט יגזור על הנאשם בעבירת ההריגה עונש מופחת מזה המוגדר בחוק. דבר זה עשוי להתאפשר בהתאם לנסיבות האירוע, אשר הובילו למעשה ההרג ובהתאם לרקע האישי והפלילי של הנאשם.
בסיוע של עו"ד פלילי, ניתן יהיה להציג את נסיבות המקרה שהובילו למעשה ההרג, באופן כזה שאפשר יהיה למצות את זכויותיו של הנאשם וכמו כן, לצמצם את השלכות ביצוע העבירה על חייו ועל עתידו.
מהו העונש הניתן על עבירות ההרג השונות?
בישראל, בגין ביצוע עבירת רצח, צפוי הנאשם לקבל עונש של מאסר עולם, דהיינו מאסר של כ 30 – 20 שנים. בגין עבירת הריגה, צפוי הנאשם לקבל עונש של כ 20 שנות מאסר ואילו בגין עבירת גרימת מוות ברשלנות, צפוי הנאשם לקבל עונש מאסר של כ 3 שנים.
מהי ההתייחסות להריגה בשוגג שהיתה נהוגה בהיסטוריה?
בעבר, אם אדם היה גורם להרג של אדם אחר, הוא היה עובד חקירה ע"י חברי העדה שהיו מורכבים מנציגי השבטים. מטרת החקירה שהיה עובר החשוד בביצוע ההרג היתה לברר אם הוא הרג במזיד או בשוגג ובאם נמצא כי הרג הוא בשוגג, אזי הוא היה מוחזר אל עיר המקלט.
ההבחנה בין ביצוע הרצח בשוגג ובין ביצוע הרצח במזיד הייתה מתבצעת ע"י גוף אובייקטיבי (ולא ע"י קרוביו של מבצע ההרג), בכדי שלא תיווצר אנרכיה בחברה. כאשר האדם הואשם בהריגה בשוגג, הוא היה מחויב לשהות בעיר מקלט, עד מותו של הכהן הגדול.
במידה והיה יוצא הוא מעיר המקלט, גואל הדם היה יכול להרוג אותו, מבלי שיואשם ברצח. לעומת זאת, באם גואל הדם היה הורג את הנאשם בו בזמן ששהה בעיר המקלט, או לאחר מות הכהן הגדלו, כשיצא הוא מעיר המקלט, אזי היה נחשב גואל הדם לרוצח ודינו היה גזר דין מוות.
