לא תמיד הרצון לסיים קשר ולהיפרד הוא מנת חלקם של 2 הצדדים בו, כאשר הדבר מקבל משמעות יתרה וחסרת תקדים, לאור העובדה כי במדינת ישראל בשל היותם של כלל הנישואין והגירושין בין יהודים כאלה אשר נעשים כדת משה וישראל, סירובו של אחד מן הצדדים יכול למנוע כליל את קיום הגירושין.
לכן, כחלק מתופעה משפטית אשר מתחזקת לאורך השנים האחרונות, בעת ההתמודדות עם אדם אשר מסרב לאפשר לבן/ת זוגו להתנתק מקשר הנישואין שקיים ביניהם, בית הדין הרבני נוהג להטיל סנקציות ועיצומים בעודו למעשה כופה את מתן הגט, בעודו מהלך על חבל דק מאוד אשר עלול לפסול את ההליך כולו.
לפיכך, לנוכח החשיבות הרבה שקיימת לנושא, כמו גם לאור שכיחותו אשר עולה פלאים, במאמר הקרוב נסקור את המאפיינים השונים אשר נלווים לכפיית גט.
מקומו של בית הדין הרבני בהליך
בישראל קיימות 2 ערכאות שונות אשר עוסקות בעניינים שרלוונטיים לתא המשפחתי – בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. זאת כאשר אף על פי כי קיימות להם סוגיות שיפוטיות חופפות, הערכאות המשפטיות נבדלות בכל הנוגע להליך הגירושין, כאשר רק לבית הדין הרבני קיימת זכות לפסוק בו.
העובדה הזו מקבלת משמעות יתרה לנוכח העובדה כי בית הדין הרבני פוסק בעיקר לפי ההלכה והמשפט העברי בניגוד לבית המשפט לענייני משפחה אשר רואה לנגד עיניו מרכיבים חילוניים מודרניים ועדכניים יותר.
חרם דרבנו גרשום
זאת ועוד, כי גורם אשר משפיע במידה רבה על נסיבות הגירושין בישראל כיום, נגזר מאשר נקבע באירופה בראשיתו של המילניום ה- 2 לספירה, כאשר רבנו גרשום מאור הגולה קבע 2 תקנות אשר הינן חסרות תקדים בהשפעתן על נישואין וגירושין כיום, כאשר קבע שאסור על גבר לשאת אישה נוספת בעודו נשוי לאחת, כמו גם כי אסור לגרש אישה אם זו אינה חפצה בכך.
לנוכח זאת, אילו עד אותו רגע רשאי היה הגבר לגרש את אשתו, קרי לתת לה גט ולהתגרש ממנה, מבלי לקחת בחשבון את דעתה בנושא, כאשר גם אילו לא רצה להתגרש ממנה – יכול היה אותו גבר בכל עת לשאת אישה נוספת, אזי שלאור תקנותיו של רבנו גרשום 2 האפשרויות הללו לא קיימות עוד.
גירושין דרך בית הדין הרבני לאחר חרם דרבנו גרשום
בהמשך לכך, מאחר והוטל איסור על גירוש האישה ללא הסכמתה כמו גם נשיאתן של נשים נוספות, כעת בכדי שזוג נשוי יסיים את דרכו המשותפת, קיים צורך בהסכמת 2 הצדדים, כאשר קיימות גם עילות גירושין נוספות כאשר לנוכח קיומן מחויב הזוג לסיים את דרכו המשותפת ולאפשר לשני הגורמים למעשה להתגרש זה מזה.
עילות הגירושין כאמצעי לכפיית גט
זאת ועוד, כי בהינתן מספר עילות או התרחשויות בין בני הזוג, יכול בית הדין הרבני להורות על אחד מהם או על שניהם, להתגרש בהקדם המיידי בעוד מצופה מהם לקבל או לתת את הגט. כמו כן, העילות נוגעות לעניינים שבין בני זוג ומשתנות במידה מסוימת מעילות הגבר לעילות האישה.
עילות הגבר לגירושין
כחלק מעילותיו של גבר להתגרש, מופיעות עילות אשר עליהן אין עוררין ואין מחלוקת, כפי שקורה כאשר מתגלה לגבר אודות מומים או מחלות אשר קיימות אצל אשתו שלא היו ידועים לו טרם לכן, כמו גם צלקות או כוויות אשר מעטרות את גופה ונחסכו ממנו עד אשר נישאו. כלומר, קיומם של מומים כאלו מהווה עילה מוצדקת מצד הגבר לסיים את הנישואין ולהתגרש.
זאת בנוסף גם למקרים בהם אשתו שלה נישא אינה פורייה ואינה יכולה להביא עימו ילדים לעולם, כאשר אילו עברו 10 שנים ממועד נישואיהם בהם טרם הצליח הזוג להביא ילדים לעולם – אזי שרשאי הגבר לדרוש את סיום נישואיהם בשל עילה זו.
עילות סובייקטיביות – עילות מורכבות יותר אשר נתונות לפרשנות
מנגד, קיימות עילות גירושין לגבר אשר מצריכות ממנו הוכחה ודיון, בשל היותן מורכבות יותר ולא בינאריות כקודמותיהן אשר ניתן לסווג לכדי – קיים או לא קיים. במסגרת עילות אלו נטען מצד הגבר כי אשתו גורמת לו לסטות מדרך הדת, כאשר היא גורמת לו לאכול מאכלים לא כשרים, לקיים יחסי אישות בזמן נידה, או כאשר אינה חפצה לקיים יחסי מין כלל לפרקים אשר עולים על חצי שנה.
כלומר, לנוכח המורכבות אשר קיימת בהוכחת עילות אלו, שכן הן ניתנות לפרשנות רבה ולהפרכה בקלות יחסית, השימוש בהן מורכב יותר.
בגידה כעילת גירושין – והשלכותיה הכבדות
בנוסף לכך, קיימת עילה אשר לנוכח קיומה בית הדין הרבני מורה ללא עוררין וללא לבטים על סיום הנישואין, כפי שקורה במקרים בהם קיימות לגבר הוכחות לקיומה של בגידה – קיום יחסי מין מצד האישה עם גבר אחר.
לאור החומרה הרבה בה רואה בית הדין הרבני את קיומו של מעשה כדוגמת בגידה, הוא מחייב מן הצד הטוען לקיומה (הגבר) להמציא 2 עדי ראייה אשר ראו בעיניהם את שארע, כאשר לנוכח קיומם של עדים אלו לנישואין אין עוד עתיד, ומוכרח הזוג להתגרש בהקדם.
עילות האישה לגירושין
מנגד, גם לאישה קיימות עילות גירושין אשר בהינתן קיומם רשאית לדרוש מבית הדין הרבני שיפסוק על מתן גט וסיום הנישואים הללו בהקדם. אותן עילות נוגעות לעקרות הגבר והיעדר יכולתו לקיים יחסי מין, זאת בנוסף גם למקרים בהם הגבר בוגד באשתו או נוהג כלפיה באלימות.
זאת בנוסף גם לקיומם של מומים ומחלות בקרב הגבר אשר האישה לא הייתה מודעת אליהם בעת נישואיהם הראשוניים ושהוסתרו ממנה.
כמו כן, אילו הגבר לא עובד או לא מתכוון לפרנס את הבית, יכולה האישה לטעון כי לנוכח זאת הגבר מסרב לזון את אשתו, כאשר גם עילה זו עלולה לגרום להוראת בית הדין לפסוק על מתן גט וסיום היחסים ביניהם.
תרגומן של העילות לפסיקה למתן גט
כלומר, בהינתן תביעת גירושים מצד אחד מבני הזוג אל מול בית הדין הרבני, כי לאור קיומה של עילת גירושין אחד הצדדים חפץ לסיים את הקשר ולצאת לדרך חדשה, יכול וצפוי בית הדין הרבני להורות על מתן גט בהקדם.
משמעות הצעד היא שבית הדין מכיר בצורך של הזוג לסיים את דרכו המשותפת, כאשר בפועל הדבר מתגלם לכדי מתן פיזי של גט מצד הגבר אל האישה, כאשר אילו מי מבין ה- 2 יסרב למלא את חלקו בתהליך, יש לראותו כסרבן גט, כאשר המשמעות היא הטלת סנקציות מצד בית הדין הרבני.
הטלת סנקציות במסגרת סרבנות גט
זאת ועוד, כי בעת סירובו של מי מבין בני הזוג למלא את חלקו, רשאי בית הדין הרבני להוציא כנגדו צו הגבלה. לרוב מדובר בצווי הגבלה אשר מונפקים כנגד גברים, בשל היותם של מרבית סרבני הגט – גברים, אף על פי כן, רשאי בית הדין להוציא צו שכזה גם כנגד אישה סרבנית, אך הדבר כרוך באישורו של נשיא בית הדין הרבני הגדול.
אותם צווי הגבלה נוגעים לאורח חייו של הסרבן, כאשר המטרה היא לשבשם או להקשות עליו במידה אשר תשכנע אותו לסור מדרכו ולהיעתר לבקשת בית הדין הרבני, לאפשר את סיום הנישואים כדת משה וישראל.
הסנקציות המוטלות על סרבן גט
בהמשך לכך, חלק מן הסנקציות אשר יושתו על סרבן גט, הן שלילת דרכונו או המצאת צו איסור יציאה מן הארץ עבורו, זאת בנוסף לאיסור על קבלה או חידוש של רישיון נהיגה, פסילתו ממינוי למשרה ממשלתית או תפקיד בעל אופי ציבורי.
כמו כן, אילו הסרבן פועל במשלח יד אשר מצריך רישיון מטעם המדינה הוא עלול להיפסל, זאת בנוסף גם למניעת פתיחת חשבון בנק או שימוש בשיקים אשר קשורים אליו.
זאת ועוד, כי כחלק ממגמה אשר התחזקה בשנים האחרונות, הפכו שכיחים פסקי דין אשר גוזרים עונש מאסר בפועל על סרבן גט, כאשר מדובר בעונש מאסר אשר משתנה במידה רבה לאור הנסיבות של המקרה וזמן הסרבנות, אך יכול להאמיר לכדי מספר רב של שנים.
המתח שבין פסיקת בית הדין הרבני למתן גט אל מול גט מעושה
לעומת זאת – קיים איסור בהלכה על מתן גט מעושה, כלומר – הכרחת אדם לתת גט כאשר אינו חפץ בכך, כאשר לנוכח מתן גט מעושה הגירושין בטלים לחלוטין. עובדה זו מציבה את בית הדין הרבני במתח מסוים לאור הרצון לאכוף את הדין ולמנוע את תופעת הסרבנות, אך באותה מקשה גם להימנע מאינוס סרבנים לתת גט מפאת חשש וחומרת הסנקציות.
לכן, נוהג בית הדין באמצעות סנקציות הדרגתיות אשר מושתות אט אט, כאשר המטרה היא לגרום לצד המסרב להפנים את חומרת מעשיו ואת חוסר יכולתו להימלט מאימת הדין, כאשר מדובר בעניין של זמן בטרם יאלץ לתת או לקבל את הגט ולשחרר את הצד העגון.
לסיכום
הליך הגירושין בישראל מהווה תמהיל ייחודי של פסיקות אשר נאלצות להתמודד עם אורח חיים מודרני שלא היה קיים בעת כינון של התקנות שלאורן המשפט מתקיים. לנוכח זאת, במסגרת אותו הליך, נוהגים בתי הדין הרבניים לכפות גט כאשר מדובר בצעד בלתי נמנע לנוכח קיומן של עילות מסוימות, כאשר אילו מי מבין הצדדים יבחר שלא לכבד פסיקה זו, אזי שהוא צפוי לעמוד בפני סנקציות והליכים אשר יצרו את צעדיו ועלולים להאמיר לכדי מאסר בפועל.
לפיכך, גדלה החשיבות שקיימת להיעזרות בסיוע משפטי רלוונטי בעת הצורך, בכדי להבטיח שכלל ההליך מתרחש בהקדם האפשרי ועל הצד הטוב ביותר, שכן כל רגע שבו סרבן הגט לא מוכן להתיר ולשחרר את צדו השני של הנישואין, מדובר בהקפאת חייו הזוגיים של הצד הנגדי, אשר לא יכול לממש את חירותו ושאיפותיו מפאת החשש כי ילדיו יוגדרו כממזרים, או שמא קשרים הרומנטיים יהיו בגדר ניאוף.
