במדינת ישראל, החוק מתייחס בחומרה רבה לגבי כל פגיעה באדם ובמיוחד כשמדובר בפגיעה בחיי אדם. יחד עם זאת, מבדילהחוק בין פגיעות שגרמו למוות, ללא כוונה תחילה ובין פגיעות אשר גרמו למוות, בכוונה תחילה.
לפי חוק העונשין, קיימת הבחנה בין שלושה סוגי המתה: רצח, הריגה וגרימת מוות ברשלנות. על אף שבלשושת סוגי העבירות התוצאה הינה זהה, חומרת המעשה משתנה ביניהם. קיים ביניהם הבדל עצום, אשר מתבטא ביסוגד הנפשי שטמון בביצוע העבירה ולפיכך, גם העונש הניתן עבור כל אחד מהם – הינו שונה.
ההגדרה ל"מוות בכוונה תחילה" הינה הגדרה של רצח. בכדי לפרט את המאפיינים של עבירה מסוג זה, יש להתייחס לכך שההגדרה מחולקת לשני יסודות: היסוד העובדתי והיסוד הנפשי:
- היסוד העובדתי, מתייחס לראיות בשטח, אשר מקשרות בין האשם ובין גרימת תוצאת המוות של הקורבן. בנוסף, מדובר גם על נסיבות האירוע אשר הביאו לתוצאת המוות. נסיבות אלה עשויות להשפיע אף הן על העונש שיינתן לנאשם.
- היסוד הנפשי, מתייחס לכוונה של הנאשם. ככלל, בכדי להאשים אדם בביצוע עבירה מסוימת, יש להוכיח את קיומו של יסוד נפשי אשר תואם לאירוע ולנסיבותיו. כשמדובר בגרחמת מוות, יש הפרדה בין סוגי ההמתה, בנוגע לקביעת חומרת המעשה ולעונש הצפוי להינתן.
מהו ההבדל בין גרימת מוות בכוונה תחילה ובין הריגה?
לכאורה, בכל עבירה בה בוצעה המתה, התוצאה הסופית הינה זהה. יחד עם זאת, האלמנט אשר מבדיל בין עבירות ההמתה השונות הינו היסוד הנפשי, שמדבר על הכוונה של הנאשם בביצוע העבירה.
בעבירה של גרימת מוות בכוונה תחילה, קיימת כוונה לבצע את הרצח וזהו למעשה היסוד הנפשי שבביצוע המעשה. בעבירה של הריגה, על אף שהתוצאה הינה מות הקורבן, לא היתב לנאשם כוונה לבצע את מעשה ההמתה ולפיכך, עבירה מסוג זה נחשבת לחמורה פחות.
הפרמטרים בהנדרשים להוכחה לקיומו של ביצוע עבירת רצח
בכדי להאשים אדם בביצוע עבירת מוות בכוונה תחילה, יש להוכיח את קיומם של שלושה דברים:
- מעשה הרצח בוצע בתכנון מראש.
- הנאשם החליט לבצע את העבירה והוא ביצע אותה תוך מודעות.
- לפני ביצוע הרצח, הקורבן לא התגרה בנאשם ומסיבה זו, נגרם הרצח.
העונש בגין גרימת מוות בכוונה תחילה
ככלל, עבירת גרימת מוות בכוונה תחילה הינה החמורה ביותר מבין עבירות ההמתה. יחד עם זאת, הנסיבות של האירוע משפיעות על הגדרת חומרת העבירה ומסיבה זו, גם על חומרת העונש שיינתן לנאשם שיורשע בביצוע עבירה זו.
בישראל, העונש הניתן לנאשם בגרימת מוות בכוונה תחילה, הינו עד מאסר עולם. אולם, קיימים מצבים בהם נסיבות ביצוע העבירה, כמו גם הרקע ממנו הגיע הנאשם והרקע לביצוע המעשה, עשויים להביא להחמרת הענישה או להקלתה.
החשיבות שבייצוג של עו"ד מומחה
עפ"י החוק, העונש הצפוי להינן לאדם אשר הורשע בעבירת רצח הינו מאסר עולם, ללא אפשרות מתן שיקול דעת לכך מצד בית המשפט. ככלל, אחד המאפיינים הבולטים בתהליכים משפטיים הנוגעים לעבירות רצח הינו הנטייה לייחס לעבירה את הפרמטר של כוונה תחילה, אשר במקרים רבים, נשלל בהליך המשפטי.
בהתאם לכך, ייתכן כי אדם יימצא חשוד בעבירת רצח, אולם, בסיוע של ייצוג עו"ד מומחה בתחום, יוכל הוא להציג בבית המשפט את הנסיבות שהובילו לביצוע המעשה ולפרט את היסוד הנפשי, מעבר ליסוד העובדתי ובכך, לנסות לצמצם את חומרת העונש הצפוי להינתן לו, באם יימצא הוא אשם במשפט.
מצבים שבהם יש הקלה בעונש הנאשם
כאמור, הפרמטרים החשובים לקביעת חומרת עבירת המתה הינן הנסיבות והיסוד הנפשי שהובילו לביצוע המעשה. מסיבה זו, קיימים מצבים שבהם היסוד הנפשי עשוי להעניק הקלה בעונש הניתן למבצע העבירה.
במצבים אלה, נלקח בחשבון כי הנאשם מצבו הנפשי של הנאשם, במהלך ביצוע העבירה. ייתכם כי היה הוא במצב נפשי קשה, עקב התעללות שעבר מצד הקורבן או מצד גורם אחר. במצב כזה, עשוי הנאשם לקבל הקלה בעונש הצפוי לו, ובמקום מאסר עולם, ייתכן כי יקבל עונש של כ 15 שנות מאסר.
מצב נוסף בו תיתכן הקלה בעונש הנאשם הוא כאשר הקורבן התגרה בנאשם, סמוך לביצוע העבירה ומסיבה זו, הנאשם איבד שליטה וגרם למותו של הקורבן. במקרה שאירע בנסיבות כאלה, העונש הצפוי להינן לקורבן הינו עד 20 שנות מאסר (במקום עונש מאסר עולם).
נסיבות נוספות שעשויות להביא להקלה בעונשו של הנאשם, הינן הפרעה נפשית של הנאשם או הגבלה ביכולתו השכלית. בנסיות אלה, צפוי הנאשם לקבל עונש מופחת ממאסר עולם.
מהו רצח בנסיבות מחמירות?
ב"רצח בנסיבות מחמירות" מדובר במצב בו אדם גרם בכוונה למותו של אדם אחר והוא מגלה אדישות לכך. במצב זה, חובה לגזור על הנאשם מאסר עולם.
באילו נסיבות ייחשב אדם שביצע הריגה כמי שגרם למוות בכוונה תחילה?
אדם ייחשב כמי שהמית בכוונה תחילה, אם ביצע הוא את המעשה תוך הכנה מוקדמת. לפי החוק, יסוד ההכנה הינו פיזי ומתייחס להכנת הכלי שמשמש לביצוע ההריגה, בטרם יבוצע הרצח. ייתכן כי הכלי הוכן בעת האירוע ולא נידרש כי הכלי יוכן זמן רב מראש בטרם ביצוע ההריגה.
מהו "היעדר קינטור"?
לפי החוק, "קינטור" הינה פעולת התגרות הקודמת לביצוע ההריגה ושעצם ביצוע ההתגרות הוא זה שגרם לנאשם לאבד את השליטה ולהרוג את הקורבן.
להיעדר של קינטור קיים אלמנט סובייקטיבי ולפי בית המשפט, קיימת חובה להשתכנע כי הנאשם גרם להמתת הקורבן כתוצאה מפעולת ההתגרות שלו. בנוסף, קיים אלמנט אובייקטיבי, שמתייחס לשאלה – האם קיימת לגיטימיות לחולשתו של מבצע העבירה והאם יש מקום להכיר בכך במסגרת נסיבות האירוע.
מהו פרמטר "ההחלטה להמית" וכיצד מתייחס אליו בית המשפט?
בנוגע להחלטת הנאשם להמית את הקורבן, בית המשפט מתייחס למה שמתרחש בנפשו (של הנאשם), כך שנדרש יהיה להוכיח שהנאשם צפה מראש את תוצאות ההמתה וכיוון לכך שהן תתממשנה.
ככלל, בית המשפט לומד את מצבו הנפשי של מבצע ההמתה עפ"י נסיבות המקרה ומתוך החזקות שגובשו במהלך הפסיקה ובאופן זה, ניתן להשתמש ב"הנחת הכוונה" ועפי"ה, כי אדם המבצע את פעולתו, מכוון לתוצאות הטבעיות המגיעות מפעולותיו.
בית המשפט יכול ללמוד על היסוד הנפשי של מבצע העבירה, מתוך הנסיבות שהובילו להתרחשות העבירה, מתוך חילופי הדברים שהיו בין הצדדים המעורבים ומתוך פעולות שביצעו הצדדים, בטרם ביצוע פעולת ההמתה.
עפ"י הסתכלות על אלמנטים אלה, בית המשפט יכול לקבוע אם מדובר בנאשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה.
