האם גיל פרישה שונה לנשים וגברים מהווה אפליה?

החוק במדינת ישראל קובע כי גיל הפרישה הרשמי מהעבודה, הוא 67 לגברים ו – 62 לנשים. למרות שהעלאת גיל הפרישה הרשמי עבור נשים ל – 64 עומדת על הפרק, גם אם תאושר, הרי שבין גיל הפרישה לנשים וגיל הפרישה לגברים עדיין יהיה קיים פער של 3 שנים, שיש לו השלכות במובן הכלכלי, האישי, המשפחתי והחברתי.

נושא גיל הפרישה לנשים וגברים בישראל, ממשיך אם כן, לעורר את התהייה האם גיל פרישה שונה לנשים וגברים הוא בחזקת אפליה הפוגעת בשוויון הזכויות בין העובדים. זוהי הסוגיה שבה נעסוק בהרחבה במסגרת המאמר הבא.

על משמעותה של פרישה ממקום העבודה

פרישתו של עובד ממקום עבודתו משמעה סיום יחסי ההעסקה בינו לבין מעבידו. במקביל לפרישה, מתחילים עובדים לקבל תשלומי קצבה מתוך החסכונות שנצברו לזכותם במכשירי החיסכון הפנסיוני שלהם לאורך שנות עבודתם, ומגמלת הזקנה של המוסד לביטוח לאומי המשולמת לכל גמלאי בישראל.

 

מהו גיל הפרישה הרשמי עבור נשים וגברים במדינת ישראל?

גיל הפרישה הרשמי עבור גברים בישראל – נכון למועד כתיבת שורות אלו, עומד על 67 שנים, בעוד שגיל הפרישה הרשמי עבור נשים בישראל כיום, עדיין עומד על 62 שנים. זאת כאמור, חרף העובדה שהעלאת גיל הפרישה עבור נשים לגיל 64 באופן מדורג, עומדת על הפרק כבר זמן רב.

 

האם עובדת רשאית להמשיך בעבודתה לאחר שהגיעה לגיל הפרישה הרשמי לנשים?

למרות שגיל הפרישה הרשמי עבור נשים בישראל עומד על 62 שנים, עובדת המעוניינת להמשיך בעבודתה, רשאית לעשות כן עד הגיעה לגיל 67 (גיל הפרישה הרשמי לגברים בישראל). זאת כאשר עבור תקופת הביניים שחלה בין גיל 62 לגיל 67, תוכל העובדת לקבל בנוסף לשכר עבודה, גם גמלת ביטוח לאומי, ככל שהכנסתה החודשית איננה חורגת מהתקרה הקבועה בחוק ומתעדכנת לפרקים.

האם מותר לפטר עובדת בהגיעה לגיל הפרישה הרשמי?

החוק בישראל לא מחייב אף עובד לפרוש מעבודתו עם הגיעו לגיל הפרישה הרשמי (למעט עובדים בשירות המדינה, ברוב המקרים). יתרה מכך, ככל שהמעביד מתיר זאת, עובדים ועובדות רשאים להמשיך בעבודתם גם לאחר שהגיעו לגיל הפרישה החוקי. יחד עם זאת, מעסיקים רשאים בכל זאת להוציא עובדות ועובדים שהגיעו לגיל הפרישה הרשמי לפנסיה, גם אם הדבר נעשה בניגוד להעדפתו של העובד.

 

מהי אפליה מבחינת החוק?

בראי החוק, אפליה היא מושג המתייחס לצעדים ששמים אדם או קבוצת אנשים בעמדת עליונות או נחיתות, מבלי שניתן יהיה להצדיק זאת משיקולים ענייניים. אפליה גורמת לתחושות של תסכול, מרמור וקיפוח בקרב נפגעיה, והיא עומדת בסתירה לעקרון השוויון, אשר לפיו כל בני האדם זכאים ליחס שוויוני ללא תלות בשוני ביניהם. בהיבט זה, גיל פרישה שונה לנשים וגברים מהווה אפליה במלוא מובן המילה.

 

באילו היבטים פוגע גיל הפרישה המוקדם בנשים?

במישור הכלכלי, העובדה כי החוק מגדיר גיל פרישה מוקדם יותר לנשים, שמה את האישה בעמדת נחיתות פיננסית. קשה לחלוק על העובדה שמבחינה חומרית, העסקה של עובדת למשך 3 עד 5 שנים נוספות (3 בהינתן וגיל הפרישה לנשים אכן יועלה לגיל 64 בקרוב), מייצרת הכנסות בשיעור בלתי מבוטל, לצד חיסכון פנסיוני וזכויות סוציאליות שהולכים וגדלים עם כל שנת ותק.

בנוסף, למשמעויות הכלכליות הללו, גיל הפרישה משפיע על הפורשת גם במובנים הרגשיים, החברתיים והבריאותיים, כאשר שגרת חייה משתנה לבלי היכר, בעוד שבן זוגה ממשיך לעבוד ולתרום לכלכלת התא המשפחתי.

כיצד מתייחס חוק שוויון הזדמנויות בעבודה לאפליה על רקע מגדרי?

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על אפליה על רקע מין מצד המעסיק, בכל אחת מן הסיטואציות הבאות:

• בקבלה לעבודה
• בתנאי העסקה ומתן פיצויים
• בקידום בעבודה
• במתן אופציה להכשרה או התלמדות
• בפרישה מעבודה

 

בהקשר זה מוטב לסייג ולומר כי החוק תקף במקומות עבודה אשר כוללים 6 עובדים ויותר. יחד עם זאת, אפליה במקום העבודה על רקע מין, הינה אסורה בכל המקומות, בין היתר על בסיס חוק כבוד האדם וחירותו, וערכי האתיקה והמוסר הבסיסיים.

נשאלת אם כן השאלה: אם אנו מניחים כי לנשים ישנם כישורים תעסוקתיים שווי ערך לאלו של גברים, מהו הצידוק לקיומו של גיל פרישה שונה בין המינים? על כך בשורות הבאות.

 

מה הוביל לקיומו של גיל פרישה שונה לנשים וגברים?

חוק גיל פרישה – התשס"ד 2004, הוא דבר חקיקה שנחקק במטרה להעלות את גיל הפרישה החוקי כך שגם גברים וגם נשים בישראל יפרשו מעבודתם בגיל 67. אולם לחץ שהופעל בידי יו"ר ההסתדרות דאז (עמיר פרץ), הוביל לכך שגיל הפרישה הרשמי לנשים נותר נמוך מזה של הגברים. התכנון היה להביא את נושא גיל הפרישה לנשים לדיון מחודש עד לשנת 2011, או להעלותו מגיל 62 לגיל 64 באופן אוטומטי.

 

הפסיקה התקדימית בנושא הסכמי עבודה שקובעים גיל פרישה שונה לנשים

חשוב לדעת כי חרף העובדה שעדיין קיים פער בין גיל הפרישה הרשמי לנשים וגברים בישראל, במסגרת פסקי דין תקדימיים שניתנו בבג"ץ, בוטלה תקפותם של הסכמי העסקה שהפלו בין המינים בנושא גיל הפרישה המחייב הקבוע בארגון. כך למשל, במסגרת פסק דין שניתן בבג"ץ, בוטל סעיף בחוזה העסקה של עובדת, אשר לפיו גיל פרישת חובה לעובדות הארגון הוא שונה מגיל הפרישה של  העובדים.

פסיקה זו הובילה גם לכך שנשים רשאיות כיום על פי חוק, להמשיך בעבודתן אצל מעסיקן, על לגיל הפרישה הקבוע בחוק עבור גברים (היינו, גיל 67). אותו פסק דין הוביל גם לחקיקתו של חוק גיל הפרישה לעובד ולעובדת בשנת '87.

אף שחוק זה התבטל כאשר נחקק חוק גיל פרישה בשנת 2004, הקו המנחה שנקבע בו לעניין גיל הפרישה לעובדים ולעובדות נותר בעינו: גיל פרישת חובה לנשים ולגברים עומד כיום על 67, כאשר מבחינת החוק – ההגדרה של גיל פרישה נמוך יותר לנשים, אמורה להשפיע רק על זכאותן לצאת לגמלאות ולקבל קצבת זקנה וקצבת פנסיה, ואינה מחייבת אותן לפרוש לגמלאות מוקדם מעמיתיהן הגברים.

 

בשורה התחתונה

על פי החוק בישראל, נשים עובדות זכאיות בימינו לבחור בין פרישה בגיל 62 – שהוא גיל הפרישה הרשמי אשר מוגדר בחוק עבור נשים, או להמשיך בעבודתן עד הגיען לגיל הפרישה הקבוע בחוק עבור גברים – גיל 67. ככל שאישה מעוניינת להמשיך בעבודתה בין הגילאים 62 ו – 67, היא רשאית לעשות כן, כאשר מותר לה לבחור לצאת לפנסיה בכל שלב בין הגילאים הללו (ולהנות מהזכויות הסוציאליות הנגזרות מכך על פי חוק).

יחד עם זאת, המעסיק אינו רשאי לאלץ את העובדות שהגיעה לגיל 62 ויותר, לפרוש טרום הגיעה לגיל 67.

 

כל התכנים המובאים להלן אינם משמשים בתור חלופה לייעוץ משפטי מקצועי מול עורך דין המתמחה בדיני עבודה, והם מתפרסמים לידיעה כללית בלבד. המידע בעמוד זה אינו על תקן מידע משפטי מחייב, ואין להישען עליו בשום אופן. במקרים בהם דרוש ליווי משפטי בנושא יחסי עבודה, יש לפנות באופן ישיר להתייעצות משפטית מול עורך דין מומחה לדיני עבודה.