הזכות שלך להתפלל במקום העבודה

תוכן עניינים
עורכת דין ליאת פייגל
עו"ד דיני עבודה ליאת פייגל - זמינה לייעוץ

מדינת ישראל הינה מדינה רב תרבותית אשר מכילה מגזרים רבים מעדות שונות וכאלה אשר מכילים בתוכם אמונות ומנהגים שונים אשר עוסקים ביכולתם לעסוק בפולחנם הדתי באופן ששזור כחוט השני במהלך חייהם היום יומיים.

לפיכך, לא מפתיע לגלות כי קיימת התייחסות מובהקת מצד המדינה אודות זכותם של עובדים בני הדתות השונות ליישם ולקיים את מנהגיהם השונים ובאופן אשר משלב הן עבודה והן אמונה ופולחן דתי אישי, לעומת זאת, עובדים רבים לוקים בחסר בידיעתם אודות אשר מגיע להם על פי חוק, כאשר לנוכח זאת במאמר הקרוב נרחיב אודות זכויות עובדים להתפלל ולקיים פולחן דתי במסגרת העבודה.

 

התייחסות המחוקק לזכות להתפלל

בהמשך לכך, עוד בראשית ימיה של מדינת ישראל נקבע כי במסגרת חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951 כי למעשה לכל עובד קיימת הזכות הבלתי מעורערת לקיים את פולחנו במהלך העסקתו כפי שקבע החוק כדלקמן. להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו; זמן התפילה ייקבע במקום העבודה בהתאם לצורכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישות דתו של העובד". – חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951.

כלומר, לכל עובד קיימת הזכות לשלב את אמונתו הדתית באמצעות זמן ומקום אשר יוקצה לו מטובת המעסיק לקיים את ענייניו הדתיים, כאשר מדובר בזכות שלא ניתן להפר לנוכח שיקוליו התעסוקתיים של המעסיק.

 

מניעת קיום פולחן דתי במסגרת עבודה – אפליה על רקע דתי

יתרה מכך, ניתן להבחין אף בחוקים אשר מוסדו בשלב אוחר כי למעשה פגיעה או מניעה מאדם לקיים את אמונתו הדתית במהלך עבודתו מהווה למעשה אפליה על רקע דתי, בשל העובדה כי מצר המעסיק את יכולתו של עובד בעל אמונות דתיות מסוימות להשתלב במשלח ידו ובאפיק המקצועי אשר בחר.

 

היעדר הגדרה לאופן יישום הפולחן על ידי המחוקק

מנגד, בולט בהיעדרו הוא היעדר ההתייחסות של המחוקק אודות אופייה המדויק של תפילתו ופולחנו של העובד, כאשר לא נקבעו זמנים מוגדרים אשר במסגרתם ובמהלכם יכול העובד לפעול. רוצה לומר, עצם הזכות לקיים פולחן עומדת בעינה אך היא אינה ממוסדת ומוגדרת כפי שהיא מעוגנת במסגרת חוקי הצבא, שם לכל חייל בן כל עדה ודת קיימת הזכות הבלתי מעורערת לקיים את פולחנו באופן שמאפשר אותו הלכה למעשה.

 

אפשרות עיגון תנאי התפילה במסגרת תנאי העסקתו של העובד

כמו כן, למעסיקים ולעובדים קיימת האפשרות להסדיר ולעגן את האופן בו יממשו את זכותם, כאשר נכרת עם המעסיק הסכם קיבוצי רחב אשר מגדיר ומתייחס לאופן בו עובדים יקיימו את פולחנם. כלומר, יכול כל עובד לקבוע עם מעסיקו כיצד ואיך ישתלב אורח חייו הדתי עם פועלו המקצועי, באמצעות עיגון והסדרת התפילה כחלק מחוזהו האישי או מחוזה רחב שמייצג את כלל בני אותה עדה ו/או דת.

בנוסף לכך, במידה ונפגע זכות זו, קרי כאשר המעסיק אינו מוצא לנכון להקצות זמן ו/או מקום עבור בני אותה דת לקיים את ענייניהם הדתיים במהלך יום עבודתם, על העובד קיימת חובת ההוכחה כי נמנעה ממנו היכולת לעשות זאת.

 

האם מקבלים שכר בעבור זמן תפילה?

לעומת זאת, אף על פי כי זכותו של כל עובד להתפלל במהלך עודו נמצא במקום עבודתו, אין הדבר אומר כי מחויב מעסיק לממן ו/או לשלם לעובד בעבור הזמן אשר האחרון הקדיש למען אמנותיו הדתיות.

כלומר, במידה ועובד אכן הסדיר את ענייני התפילה אל מול מעסיקו, באופן אשר מבהיר כי הזכות הזו עומדת לטובתו במהלך היום, יכול המעסיק לבחור (כחלק מתנאי העסקתו של העובד) האם הוא מעוניין לשלם לעובד בעבור זמן התפילה, כאשר במידה והמעסיק אינו מעוניין בכך, זמן התפילה יוחרג מצבר השעות אשר בעקבותיו או לאורו העובד מקבל את שכרו.

 

הקבלה בין זמן התפילה לבין זמן הפסקה

כתוצאה מכך, הוכלל זמן התפילה כבעל מעמד שווה לזמן ההפסקה אשר גם לו כתוצאה מן החוק אשר הוזכר לעיל הוסדר גם הוא, כאשר ההשלכה הישירה היא שלמעשה הן זמן ההפסקה והן זמן התפילה מהווים פרקי זמן מוסדרים אשר מוכרח המעסיק להעניק לעובדיו, אך אינו מחויב לשלם לעובדיו בעבורם.

כך למעשה עצם קיומה של תפילה במסגרת מקום העבודה היא מעין תחום אשר מיועד להיפתר באמצעות שיח ישיר בין המעסיק לעובדו, כאשר הראשון מוכרח לאפשר להתחשב בדתו של עובדו ולהעניק לתפילתו יחס ופתרון, כאשר האחרון צריך לבצע בעצמו את ההתאמות בין אילוצי משלח ידו לבין רצונו לקיים את פולחנו הדתי לנוכח תפיסת עולמו.

 

הזכות לאחר למקום העבודה לנוכח הקדשת זמן לתפילה

זאת ועוד, כי לעובדים בישראל קיימת הזכות לאחר למקום עבודתם בהינתן הצורך לבצע תפילת בוקר אשר מתרחשת מוקדם ובחפיפה למקום העבודה. רוצה לומר, במידה והשמש זורחת לאחר 06:30, כפי שקורה בחודשי הקיץ כאשר הזריחה והשקיעה מתאחרות, רשאי כל עובד לאחר למקום עבודתו במידה ומקום זה מתחיל את פעילותו בין 7 – 8 בבוקר, כאשר דתו מונעת ממנו לפעול ולעסוק במשלח יד בטרם השלים את תפילותיו הדתיות.

מנגד, בכדי לטעון לזכאות לזכות זו ולממשה בפועל, העובד מוכרח להשלים את פרק הזמן אשר החסיר ממקום העבודה בטרם ילך לביתו, כמו גם כי מקום עבודתו לא מהווה מקום תפילתו לאור הסדרו עם מעסיקו.

 

האם יכול עובד לסרב לעבוד בשעות מוקדמות לנוכח תפילתו?

בהמשך לכך, כתוצאה מאשר נאמר עד כה, עולה השאלה האם עובד אשר עוסק במשלח יד אשר מתחיל מוקדם יכול לסרב לעבוד (כהצעה מטעם לשכת התעסוקה) במקום עבודה בשל היותו כזה אשר פוגע ביכולתו לקיים את פולחנו הדתי.

ובהתאם, לנוכח מקרים אשר הובאו לפתחו של בית הדין לעבודה בשל טענות של עובדים כי הינם מעוניינים להתפלל בבית הכנסת הקבוע להם, כלומר הקהילתי, דחתה הערכאה המשפטית את זכותם לסרב בשל הגנת פולחנם הדתי, שכן אין כל קביעה הלכתית כי מוכרח אדם להתפלל במקום תפילתו הקבוע והאישי.

כך למעשה איזן בית הדין את הצורך בקיום פולחן דתי כחלק מתפיסת עולמו של העובד והיבטיו האישיים, לבין צרכיו של המעסיק להתפרנס ולעסוק במשלח ידו, כאשר למעשה נקבע כי זכותו של אדם לקיים את היבטיו הדתיים זהה לזכותו של אדם להתעלם מהם ולעסוק במשלח יד ובעבודה אשר אינה מושפעת מהיבטים שכאלו.

 

חופש והיעדרות מעבודה בשל קיומם של מועדים ספציפיים

זאת ועוד, כי סוגייה אשר לעתים תכופות מהווה סלע מחלוקת בין מעסיקים לבין עובדים אשר מבקשים לממש את מימוש שאיפותיהם הדתיות היא כאשר מתקיימים צומות ומועדים ייחודיים, אשר בעת קיומם לא יכול העובד מפאת חולשתו הפיזית לעבוד במשלח ידו.

בהתאם, נקבע כי למעביד קיימת הזכות לסרב לבקשתו של העובד להשתחרר מיום העבודה בהינתן קיומו של צום שכזה, כאשר במידה והמעביד אינו מעוניין לאפשר את העובדה לנוכח שיקולים מקצועיים, יכול העובד לעשות שימוש בחוק אשר טוען כי לכל עובד קיימים 2 ימים בשנה בהם הוא רשאי לדרוש את חופשתו ללא יכולתו של מעסיקו לסרב לכך, כאשר היום הראשון הוא יום אשר העובד רשאי לנקוב בו מבלי כל שיוך או תלות דתית, כאשר היום הנוסף הוא אחד מבין מועדי החג הקיימים לכלל הדתות בישראל.

רוצה לומר, אילו מעסיק לא ראה לנכון לשחרר ולהיעתר לבקשתו של עובד אשר שאף להשתחרר ממקום עבודתו לטובת יום בעל חשיבות דתית מסוימת, רשאי העובד להשתחרר מתוקף חוקי החופשה אשר מאפשרים לעובדים להשתחרר הן ביום אחד מטעמם והן ביום אחד אשר חל באחד ממועדי ישראל המוכרים, אשר הינם כלל ימי הצום והמועד המוסלמיים, היהודיים והנוצריים (כמו גם ימים ייחודיים בעבור בני עדות מסוימות כמו העדה האתיופית, העדה הדרוזית והצ'רקסית ויוצאי ברית המועצות).

על מנת לממש זכות זו אשר מעוגנת בחוק על העובד להתריע כחודש ימים בטרם ירצה לממשה על מנת שהחוק יעמוד לצידו, ובכך למעשה יבטיח את יכולתו להשתחרר ממקום עבודתו כהלכה.

 

לסיכום – זכותך להתפלל במקום עבודתך כאשר הכול ידוע והרשות נתונה

כפי שניתן להבחין מן הכתוב לעיל, עצם זכותו של עובד לקיים את פולחן תפילתו במקום עבודתו היא זכות בלתי מעורערת אשר קיימת לכל עובד באשר הוא, מבלי לתלות זאת בדתו או באופי וסוג משלח ידו, כאשר הבסיס והמקור להסדרת זכות זו מונח באמצעות שיח ישיר אל מול המעסיק אשר מוכרח להעמיד התייחסות מספקת בשל זאת.

מנגד, אין הדבר מצדיק את התנערותו הבלתי מעורערת של עובד אשר למעשה מעמיד את צורכו להתפלל מעל מקום העבודה, מכיוון שאין לצפות מן המעביד לפגוע במשלח ידו האישי על מנת לאפשר לעובד לקיים צרכיו הדתיים ללא עוררין.

כמו כן, עובד אשר שאף לקיים את אורח חייו הדתי ונענה בשלילה, רשאי לממש את זכותו ל- 2 ימי חופשה מעוגנים בשנה אשר עומדים לבחירתו, כאשר אחד אינו מעוגן בתאריך ובעוד השני מכיל את כלל מועדי ישראל והעדות הקיימות בה.

 

אחרית דבר

לבסוף, במידה והגעתם לידי הצורך לעתור כנגד מעסיק אשר אינו מאפשר לכם כעובדים לממש את זכותכם לפולחן דתי, במיוחד כאשר זו הוסדרה ביניכם כחלק מחוזה העסקתכם, מומלץ במידה רבה לפנות לייעוץ משפטי כדוגמת עורך דין דיני עבודה על מנת שזה יאפשר לכם למצות את הדין עימו במסגרת תביעה, כמו גם כדי להבטיח כי הפרות שכאלו לא יחזרו על עצמן בהמשך פועלכם השוטף.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, אלא יש לראות בכתוב הסבר כללי בלבד ואין להסתמך ו/או לפעול בהתאם לאמור לעיל ללא ייעוץ משפטי.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
לייעוץ עם עו"ד חייגו עכשיו