אין דבר מצער וקשה יותר ממות העובר בלידה. הציפייה וההתרגשות בתקופת ההריון מתחלפים בסופו של דבר באווירה קודרת וקשה מנשוא, שתלווה את ההורים ובעיקר את היולדת לנצח. רשלנות רפואית בגין מות עובר בלידה נחשבת לאחד ממקרי הרשלנות הנפוצים ביותר ותביעות שמתקבלות בנושא עומדות על סכומים גבוהים, שנועדו לפצות ולו במאום על הטרגדיה שנכפתה על המשפחה.
מקרים של מוות בלידה או מיד לאחר הלידה, נחשבים לאירועים קשים וטראומטיים במיוחד. הסיבות למוות הן רבות ומגוונות, נוצרות ממכלול רחב מאוד של סיטואציות, נסיבות, הליכים וקבלת החלטות רפואיות. בין הסיבות המוכרות ניתן למצוא מצבים כמו מצוקה עוברית (כתוצאה מהיפרדות השלייה או כריכת חבל הטבור סביב הגוף לדוגמה), רעלת הריון, מיעוט מי שפיר ועוד. אם הסיבוך כבר התקיים במהלך הלידה, התינוק עלול לצאת ללא רוח חיים או לחיות לפרק זמן שבין דקות ועד ימים ספורים לפני מותו. הרופאים נדרשים לנקוט בכל אמצעי סביר כדי למנוע אסון כבד.
הקשר הסיבתי בין המוות להתנהלות הרפואית
אם חל מקרה שכזה, ניתן להגיש תביעת פיצויים למספר גורמים: בית החולים המטפל, קופת החולים, רופא נשים וגם נגד משרד הבריאות. אם הוכח בבית המשפט שמותו של העובר נגרם כתוצאה מסיבוך כלשהו שניתן היה למנוע, הרי שמדובר ברשלנות רפואית וייפסקו בנושא פיצויים כספיים.
בצער רב, נציין שאי אפשר לעצור במלוא מאת האחוזים כל אחד ואחד מסיבוכי הלידה הקיימים בעת התרחשותם. ועם זאת, קבלת החלטות, נקיטה בפעולות מדויקות, מהירות תגובה ואבחון מוקדם יכולים למנוע החמרה של הסיבוך ולהציל את העובר. מקרים שבהם אופן תפעול האירוע וקבלת ההחלטות היו שגויים, איטיים מאוד או שלא לפי הנהלים, ייחשבו בהחלט כרשלנות.
כך למשל, קבלת החלטה מאוחרת מידי על ניתוח קיסרי, שאם הייתה מתקבלת מוקדם יותר יכולה הייתה להציל את חיי העובר, נחשבת לרשלנות רפואית. גם תפעול לקוי או היעדר מומחיות בלידות וואקום או לידות מלקחיים עשוי להתברר כעילה לתביעת רשלנות. בנוסף, מתן טיפול רפואי שניתן לעובר לאחר הלידה וגרם למותו, עשוי להיחשב כרשלנות רפואית.
כדי לקבוע האם מדובר במקרה של רשלנות רפואית בגין מות עובר בלידה, ההורים נדרשים לסיוע של מומחה רפואי. מומחה זה יבדוק בעצמו את התיק הרפואי כדי להצליב נתונים וראיות ולעמוד על כשלים, שגיאות וטעויות בהתנהלות הרפואית שהובילו למקרה. המומחה אמור לספק חוות דעת שקובעת האם היה ניתן למנוע את מות העובר, על ידי נקיטת אמצעי זהירות סבירים שלא התקיימו בפועל.
אם הקשר הסיבתי בין התנהלות הצוות הרפואי ומתן הטיפול לבין מות העובר לא הוכחו, בית המשפט צפוי לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות משפטיות. מכאן שקיימת חשיבות עצומה לבחירת עורך הדין לגיבוש תיק התביעה ומציאת המומחה המתאים, להתייעצות משפטית מוקדמת לפני כל פעולה וסקירת האפשרות שהתביעה תתקבל.
תביעת רשלנות בשל מחדלי הצוות המטפל
מכיוון שכל מקרה לגופו, בית המשפט בודק האם כל הפעולות שבוצעו כלפי היולדת ועוברה היו הפעולות המדויקות, הנכונות והמתבקשות ביותר בהתאם לאותה הסיטואציה. אם יתברר שהצוות נהג אחרת ובעקבות פעולותיו נגרם מוות העובר, הדבר נחשב לרשלנות רפואית. במקרה זה, התביעה תצטרך להוכיח על ידי ראיות, שהפרקטיקה הרפואית שבה נקט הצוות הרפואי הייתה פסולה, שגויה או לקויה וזאת בהשוואה לסטנדרט הרפואי התקין והמקובל. גם מקרים שבהם התביעה מוכיחה שביצוע הליך אחר היה יכול להציל את העובר, נחשבים לרשלנות.
גם הליכי הלידה עצמם לא חפים ממחדלים ואם בוצעה לידה באופן לקוי, רשלני או ללא המקצועיות המתאימה, היא תיחשב לרשלנות רפואית. אם הליכי הלידה גרמו למות היילוד, הדבר מהווה רשלנות בגין מות העובר. כמו כן, אם התקיים במהלך הלידה מחדל מנהלי כלשהו בבית החולים והוא השפיע על תקינות הליך הלידה, ניתן לבדוק האם עלה בידו של הצוות לפעול אחרת בידו של בית החולים להורות אחרת ואם יוכח זאת, תיחשף רשלנות חמורה.
קבלת דמי הפיצויים
כדי לקבל את הפיצוי ההולם ביותר, חשוב לפנות רק לגורם מקצועי ומנוסה מאוד ברשלנויות הריון ולידה. אם סיכויי התביעה טובים והיא תוגש לבית המשפט, עליה לכלול חוות דעת מומחה שתקשר בין הסיבוך, ההתנהלות וקבלת ההחלטות לבין המוות המצער.
בית המשפט מכיר בסבלם ובצערם של ההורים ולכן פוסק בכל תביעה שמתקבלת סכומים גבוהים, שנעים בין מאות אלפי שקלים ועד מיליוני שקלים.
יחד עם זאת, בפסיקה מפרידים באופן ברור מאוד בין מקרים של מות העובר בתוך רחם אמו, לבין מקרים של מות העובר לאחר סיום הלידה. הסיבה להפרדה זו, היא בשל חוק הכשרות המשפטית בישראל, שמחשיב את העובר בתוך הרחם כיישות שאין לה זכויות עצמאיות כלשהן. זאת להבדיל מעובר שנולד חי ומעצם חיותו קיבל זכויות טבעיות ונפטר לאחר פרק זמן קצר.
עובר שחי ונפטר, יוכל לקבל פיצוי בגין קיצור תוחלת החיים, כאב וסבל, אבדן השתכרות ורכיבי נזק נוספים. גם ההורים במקרה זה יכולים להגיש תביעת נזיקין ולקבל פיצוי כספי משמעותי. פיצויים אלו הם ברף העליון של גובה הסכום ומגיעים לכדי מאות אלפי שקלים.
רשלנות בהחדרת קטטר לצוואר הרחם לצורך השראת לידה
ע' הייתה בהריונה הראשון והגיעה לביקורת בבית החולים בשבוע ה-41 להריונה. במקום הוחלט לבצע זירוז לידה, עקב מיעוט במי שפיר והשבוע המתקדם שהיולדת נמצאת בו. הזירוז לא צלח ולכן הוחלט לבצע אותו פעם נוספת, על ידי פתיחה של הרחם עם קטטר.
לאורך 12 השעות בהן היה מצוי הקטטר בגוף המטופלת, היא סבלה כאבים עזים, חשה בעובר משתולל ובועט ללא הפסקה והתלוננה על צירים מוגברים. לאחר הלידה, היא קיבלה את הבשורה הכואבת, על לידתו של העובר ללא רוח חיים, כשחבל הטבור כרוך סביבו. בתביעה צוין שהרשלנות בטיפול נבעה בין היתר מהתעלמות תלונותיה, שאם היו נלקחות בחשבון, היה ניתן לבצע לה לידה קיסרית וכך למנוע את מות העובר.
בית המשפט קבע שהרופאים הפרו את חובת היידוע כלפי היולדת ולא הסבירו לה כי קיימת אפשרות ללידה בניתוח קיסרי. בנוסף הוכח קשר סיבתי בין הטיפול שניתן ליולדת לבין המוות של עוברה. התביעה התקבלה ונפסקו פיצויים בגובה של 800,000 ₪.
רשלנות בגין מות עובר כתוצאה מקרע ברחם
תביעה נוספת דנה בעובר שמת חמישה ימים לאחר לידתו. היולדת הגיעה לבית החולים בשבוע ה-40 להריונה עם תלונות חריגות לגבי כאבים ותחושות. רק שעה לאחר מכן היא נבדקה באולטרסאונד, שם נמצאה האטת דופק קשה. היולדת הובהלה מיד לניתוח קיסרי והתגלה שהעובר נמצא מחוץ לרחם במצב של היפרדות שלייה מלאה, כאשר קרע גדול נמצא ברחם.
התינוק נולד ללא דופק ועבר החייאה מיידית. הוא נפטר למרבה הצער כעבור חמישה ימים. התביעה טענה שניתן היה לאבחן את הקרע מוקדם יותר, לנטר קודם לכן את הדופק של העובר ולהביאה ללידה בזמן קצר בהרבה.
על מנת להימנע ככל האפשר ממקרים מסוכנים לעובר, מתבצעות בדיקות רבות כדי לעקוב אחר מצבו ולהבטיח את שלומו בתוך הרחם. אם לאורך תקופת ההריון התקיים אבחון רפואי לקוי, או שלא כלל את כל הנתונים הרפואיים ואף יידע לגביהם את האם, הדבר עשוי להשפיע על בריאות העובר ולגרור הלשכות בלידה, לרבות סיכון חייו. אם השתלשלות שכזו אכן גרמה למוות, מומלץ לפנות למומחה שיבדוק האם קיימת עילה לתביעת פיצויים.
