עירוי דם ניתן למטופלים שמאבדים דם בכמות משמעותית כתוצאה מפציעה או תאונה חמורה שהתרחשה וגם במקרים מסוימים ליולדות שאיבדו דם רב במהלך הלידה.
עירויי דם נחשבים לפעולה מוכרת ונפוצה מאוד, כאשר בחלק קטן מן המקרים הדם נגוע במחלה שתגרום ליולדת לנזק, במקום לאושש את מצבה. המחלות המסוכנות שעשויות לעבור דרך העירוי הן מחלת האיידס ומחלת הצהבת.
באילו מקרים ניתנות מנות דם?
עירויי דם נחשבים למקובלים מאוד ברפואה והם יינתנו במגוון מצבי פציעה חמורה וניתוחים מורכבים. גם יולדות שעברו הליכי לידה קשים בהם התרחשה טראומה גופנית או איבוד דם חמור יקבלו מנות דם על מנת לשפר את מצבן. מנות אלה מתקבלות מתורמים שנמצאו מתאימים לתרום דם ולמעשה, רבים מהאזרחים בישראל תורמים דם באופן קבוע.
מה קורה כאשר העירוי נגוע?
את סוג הדם שמתקבל מהתרומה, יש להתאים למטופל בהתאמה מלאה. זאת משום שאם המערכת החיסונית של מקבלי העירוי תזהה סוג דם שונה, היא תייצר נוגדנים שיתקפו אותו. גם אם ההתאמה הייתה טובה ומלאה, אך המנה הייתה נגועה או מזוהמת, הנגיף או החיידק יעבור ישירות למערכת הדם של המטופל.
חשוב להבין שקבלת מנות דם נועדה להציל חיים ולשפר משמעותית את הבריאות בקרב החולים שמקבלים אותה. אם מנת הדם מזוהמת, היא תפגע ישירות בבריאות הנוכחית ובמקרים חמורים עשויה אף לגרום למוות.
הפסיקה מכירה מספר מקרים שונים בהם הוגשו תביעות רשלנות רפואית, בעקבות עירוי דם שהביא למרבה הצער לפטירתם של המטופלים. הרשלנות עצמה מתבססת על מנת דם שלא התאימה (מבחינת סוג הדם במנה והתאמתו לסוג הדם של המטופל/ת), או על מנת דם נגועה.
תביעת רשלנות בגין עירוי דם נגוע באיידס
בעבר חולים נדבקו באיידס בכמות מוגברת, מאחר ולא היו מתבצעות בדיקות למנות הדם. כיום כל מנת דם נבדקת בקפדנות רבה לאחר שנדגמה. באופן דומה נבדקות גם תרומות הזרע, שעשויות להיות נגועות במחלות דומות.
לפי חוקי הפיצוי לנפגעי עירוי דם משנת 1992 – מטופל שקיבל מנות דם ונדבק לאחר מכן במחלת האיידס, רשאי להגיש באופן אוטומטי תביעה נזיקית נגד המקום שבו ניתן לו העירוי. את התביעה תבדוק וועדת מומחים מיוחדת ואם תחליט שהתובע זכאי לפיצויים, היא תנקוב בגובה הסכום.
אם הוועדה מחליטה לדחות את התביעה, ניתן לערער על ההחלטה לבית משפט מחוזי. הזכות לערער שמורה לכל אחד, אך חשוב לדעת שעמדתו העקרונית של בית המשפט היא להימנע מהתערבות בדעתם או החלטתם של רופאים מומחים. לכן את הערעור מומלץ להגיש רק בצירוף חוות דעת רפואית מקצועית או לחילופין, לטעון לעניין משפטי כלשהו (למשל – הוועדה התעלמה מנושאים מסוימים).
תביעת רשלנות בגין הדבקה בצהבת
מחלת הצהבת היא מחלה נגיפית בעלת השלכות בריאותיות חמורות.
היא פוגעת בכבד בדרכים משמעותיות וקשות ולפיכך, היא מהווה את הסיכון העיקרי לקבל עירויי דם בבתי החולים השונים. הצוותים הרפואיים אינם מסוגלים לבדוק סך של מאה אחוזים מכלל מנות הדם ובהחלט ייתכן שאחד מאלו שלא נבדקו ננגע בצהבת, אם כי השאיפה הרפואית היא להימנע ממקרים אלו ככל האפשר.
שלא כמו האיידס, נושא החקיקה לגבי צהבת לא מגובש עדיין ולמעשה אין שום חוק שבמסגרתו ישנה עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית בנושא זה.
כדי להמחיש עד כמה הנושא איננו מוסדר ואחיד מבחינה חוקית, נציג את הדוגמה המפורסמת הבאה שהתרחשה בשנת 1995: רחל מלמד ז"ל נפגעה בתאונת דרכים ופונתה לבית החולים, שם קיבלה במסגרת הטיפול עירוי דם שהתברר כנגוע בצהבת והביא למותה.
משפחתה הגישה תביעה, אך בית המשפט המחוזי קבע שבית החולים איננו מחויב לבדוק כל מנת דם ולכן מחלה זו מוכרת כסיכון רפואי של קבלת עירויים. נדגיש שמאז אותה שנה כבר החילו מספר מדינות את הזכאות החוקית לפיצויים בגין עירוי דם נגוע בצהבת.
במקרה עדכני שהתפרסם לאחרונה דווח על יולדת צעירה שאושפזה במחלקת היולדות לאחר ניתוח קיסרי. שם היא חוברה בטעות לעירוי של יולדת אחרת במחלקה, נשאית הנגיף HIV הגורם להיווצרות מחלת האיידס. הטעות התגלתה והיולדת נותקה מיד מהעירוי, אך נאלצה לקבל טיפול מונע להידבקות בנגיף במשך חודש שלם.
במסגרת מתן הטיפול, נאסר עליה להניק והיא לקתה בנזקים נפשיים. בסופו של דבר, לאחר הטיפול וביצוע הבדיקות, התגלה שהיולדת לא נדבקה. כעת היא תובעת את בית החולים בגין רשלנות רפואית שנגרמה לה בעקבות עירוי דם נגוע.
באילו מקרים יולדת תטופל במנות דם?
מצב של איבוד דם במסגרת הלידה נחשב לתרחיש נפוץ, אך עליו להיות מטופל בהקדם האפשרי על מנת למנוע הידרדרות חמורה במצבם של היולדת ותינוקה. ישנם מקרים רבים שבהם ההחלטה על מתן מנות דם ניתנה בשלב מאוחר מידי, דבר שלא היה בידו למנוע מוות מיותר.
המקרה הנפוץ ככל הנראה הוא לאחר לידה בניתוח קיסרי שבמהלכו התרחשו סיבוכים שונים. אם הדימום איננו פוסק, היולדת תחובר לעירוי דם לייצוב מצבה. מצבים נוספים הם כאשר מתגלה קרישיות דם חמורה, או כאשר ההמוגלובין נמוך במיוחד.
כיצד לפעול להגשת תביעת הרשלנות?
אם היולדת נפגעה כתוצאה ממתן עירוי דם נגוע, באפשרותה להגיש תביעת רשלנות רפואית.
נציין שוב כי כאשר חלה הדבקה במחלת האיידס, ישנו חוק הקובע את מתן הפיצויים. הדבקה בצהבת תופנה לוועדה מיוחדת שתמסור את החלטתה ואילו הדבקה בכל מחלה אחרת תעבור את הפרוצדורה הסטנדרטית בישראל, לפיה יש להגיש תביעה מסודרת נגד המוסד הרפואי.
לטובת גיבוש סיכויי התביעה, יש להיעזר בחוות דעת מומחה מקצועי מתחום רפואי רלוונטי. מטרתה של חוות הדעת היא לשפוך אור על מהלך קבלת ההחלטות או הפעולות שהובילו להדבקה בעקבות עירוי נגוע ועל הדרך האפשרית שהיה ניתן לפעול בה על מנת להימנע מכך.
גורם אחר בעל חשיבות להגדלת סיכויי התביעה הוא שמירה על הסדר והארגון בתיוק המסמכים והתיעוד הרפואי שברשותכם. יש לצרף את הגיליון הרפואי והטפסים הרפואיים, בדיקות, מרשמים והוצאות נלוות.
הבחירה בעורך דין רשלנות רפואית בלידה
גם הבחירה בעורך הדין היא קריטית, הן לביסוס הטענה והוכחת הקשר הנסיבתי בין עירוי דם נגוע לבין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהדבקה במחלה או נגיף כלשהו. עורך הדין מוכרח להיות מומחה משפטי מנוסה ובעל ידע עשיר, שיוכל לפעול בדרך הטובה ביותר לקידום התביעה וקבלת דמי הפיצויים.
במפגש עם עורך הדין, תתבקשו לגולל את הסיפור ולבדוק לאורו את אפשרויות התביעה. עורך הדין ידרוש מכם את החומר הרפואי שנאסף ולאחר שיבדוק לעומק את המקרה לגופו, יקבע האם ישנה עילה להגשת תביעת פיצויים. בשלב זה, הוא יוכל גם להעריך את גובה הפיצויים האפשרי.
דברים שכדאי לזכור לסיום
יש לזכור שמאחר ועירוי דם נחשב ל"סיכון רפואי", לא כל הדבקה שהתרחשה בעקבות עירוי מזוהם תבסס עילה לתביעה.
בנוסף, נעשים כיום מאמצים גדולים מאוד לזיהוי מנות דם נגועות ולפיכך מקרים של הדבקה אינם נפוצים במיוחד. לשמחת היולדות, הסיכוי לכך איננו גדול כלל וכלל ואם ניתנה מנת דם כתוצאה מסיבוך אפשרי, הרי שהסיכויים שהעירוי יהיה נקי ואיכותי הם גבוהים מאוד.
