כאשר זוגות בישראל ניצבים בפני הליכי גירושין, המתנהלים על רקע קונפליקט חריף בין בני הזוג, עולה לעתים השאלה: האם ניתן להגיע להסדר של משמורת משותפת ללא תקשורת בין ההורים? במסגרת הדיון בנושא זה בבתי המשפט בישראל נבחנה הסוגיה: האם יש הכרח לתקשורת תקינה בין האם לאב המתגרשים לשם קיום של אחריות הורית משותפת, או שישנם תנאים שבהם ניתן לבסס הסדר משמורת משותפת גם בלעדיה. את הסוגיה הזו נבחן בהרחבה במסגרת המאמר הבא.
כמה מילים על הסדרי משמורת משותפת
משמורת משותפת היא הסדר שמחלק את האחריות לגידול הילדים בין שני ההורים. במקרים רבים, מוצא בית הדין העוסק בתביעות גירושין ומשמורת, שזוהי המתכונת האידאלית לשמירה על טובת הילדים.
מחקרים רבים בעת המודרנית תומכים גם הם בהסדרי משמורת משותפת, בטענה שזו מספקת לאם ולאב הזדמנות שוויונית להיות נוכחים בחיי ילדיהם באופן משמעותי.
יחד עם זאת, עד לא מזמן נהוג היה להניח כי על מנת שמודל של אחריות הורית משותפת יהיה בר מימוש מוצלח, ההורים נדרשים לקיים ביניהם תקשורת תקינה כדי שיוכלו להגיע להחלטות משותפות לגבי הילדים.
תקשורת תקינה בין ההורים – תנאי הכרחי לקיומה של משמורת משותפת?
בעבר בתי הדין לענייני משפחה בישראל, נהגו להתנות את ההגעה להסדרי אחריות הורית משותפת או בשמה המסורתי – "משמורת משותפת" בכך שהורי הילדים הקטינים ישמרו על ערוץ תקשורת חיובי ומכבד זה מול זה.
אולם בחלוף השנים, ניכרת מגמה בפסיקה לפיה בתי המשפט נוטים להתגמש בעניין הצורך בתקשורת "בריאה" בין ההורים המעוניינים לקבל משמורת שוויונית על הילדים.
מדוע משמורת משותפת ללא תקשורת בין ההורים היא "הרע במיעוטו"
אין עוררין על כך שהליכי גירושין אשר מובילים לפירוקו של התא המשפחתי, לעולם יערערו את הקרקע היציבה תחת רגליהם של ילדים, ובפרט כשמדובר על ילדים רכים שעודם במעמד של קטינים.
מטבע הדברים, במרבית המקרים למעט נסיבות יוצאות דופן, מוטב לו לילד כי גם אימו וגם אביו יהיו נוכחים בחייו ומעורבים בכל האספקטים של גידולו והטיפול בו. הדבר חיוני לבניית בטחונו העצמי של כל ילד ומתן מענה מלא לצרכים הנפשיים והרגשיים שלו.
אולם הלכה למעשה, כאשר מערכת היחסים בין הורי הילד עולה על שרטון, לעתים הנזק הנגזר מן המאמץ לשמר את התא המשפחתי בכל מחיר לטובת הילדים – רב על התועלת המופקת ממנו.
מסיבה זו, בבואו של בית המשפט לפסוק בסוגיית המשמורת והסדרי הראייה תוך התחשבות בעיקרון טובת הילד, לא נפסלת על הסף גם האפשרות לאפשר לשני ההורים להיות מעורבים במידה שווה בחיי הילדים, תוך שמירה על הפרדת כוחות בריאה.
מה בין חזקת הגיל הרך ומשמורת משותפת ללא תקשורת בין ההורים?
על פי עקרון "חזקת הגיל הרך" המוגדר במסגרת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ילדים קטינים שטרם מלאו להם 6 שנים נשארים תחת משמורתה של אימם.
בשנים האחרונות ניתנו במסגרת ועדת שניט המלצות לבחינה מחודשת של חקיקה זו, במטרה לאפשר גם לאבות לקבל הזדמנות שווה למשמורת על ילדיהם הקטנים. אולם המלצות אלו טרם עוגנו במסגרת חקיקתית ובהלכה הפסוקה באופן גורף.
לפיכך בכל תביעת משמורת הנוגעת לקטינים מתחת לגיל 6, שבה נדרשת משמורת משותפת ללא תקשורת בין ההורים, נדרש בית הדין המטפל לבחון כל מקרה לגופו ולעומקו, תוך התייחסות פרטנית לטובת הילד בנסיבות המקרה הנדונות בתיק.
כיצד מכריע בית המשפט בסוגיה של משמורת משותפת ללא תקשורת בין ההורים?
על מנת לפסוק בתביעות משמורת במצבים שבהם בין הורי הילד אין תקשורת טובה, בית המשפט נדרש לבחון את מכלול הראיות והעדויות המונחות לפניו על ידי כל אחד מן הצדדים.
בנוסף, נוהג לגייס בית המשפט, אנשי מקצוע מומחים שיוכלו לספק חוות דעת אובייקטיבית ובלתי תלויה לעניין טובת הילד, ובכללם: פקידות סעד וגורמי רווחה / עובדים סוציאליים, המצוידים בידע ובניסיון המקצועי שמאפשר להם לגבש המלצות בנושא המשמורת במסגרת מסמך שנקרא תסקיר סעד, המוגש לבית הדין המטפל בתיק.
לרוב, נוהגים בתי הדין לענייני משפחה בישראל, לקבל את ההמלצות שסופקו להם במסגרת תסקירי הסעד, למעט מקרים חריגים שבהם קיימות ראיות שיש בהן כדי לסתור את חוות דעתם של אנשי המקצוע בנושא המשמורת על הילד.
על הצידוק למתן משמורת משותפת ללא תקשורת בין ההורים
על פי הפסיקה בתביעות גירושין ומשמורת בבתי הדין למשפחה בארץ בשנים האחרונות, ניכר שמודל האחריות ההורית המשותפת, מתיישב בקנה אחד עם המחקרים השונים בהם הוכחה החשיבות של מעורבותם של שני ההורים בחיי הילד, ובפרט לאחר הגירושים.
כאשר שני ההורים נוכחים באופן שווה ופעיל בחיי הילד, הדבר תורם במידה ניכרת להתפתחותו המנטלית, הרגשית והגופנית התקינה, וכמובן לרווחתו הכוללת.
המחקר מעיד גם על כך שמעורבותו של האב בחיי ילדיו מאפשרת להם ליהנות מתחושה משופרת של ביטחון, יכולת הסתגלות טובה יותר, ותפקוד נפשי, חברתי וחינוכי גבוהה יותר, לעומת היכולת שמפתחים ילדים שההורים שלהם לא היו מעורבים בגידולם באופן שוויוני.
אי לכך, מערכת המשפט בישראל סבורה שיש לשקול לחיוב לאפשר משמורת משותפת גם ללא תקשורת טובה בין ההורים, וזאת לטובת הילדים, ומתוך ההבנה שבחלק הארי של המקרים, התועלות עולות על החסרונות.
תנאים שבהם ניתן לבסס הסדר משמורת משותפת ללא תקשורת בין ההורים
על מנת לבסס הסדר משמורת משותפת ללא תקשורת בין ההורים, נדרש בית המשפט לבדוק את האם והאב ביחס למספר פרמטרים וביניהם:
- מצבו הבריאותי והנפשי של כל אחד מההורים
- מצבו התעסוקתי והכלכלי של כל אחד מההורים
- המסוגלות ההורית של כל אחד מההורים
- הקשר בין כל אחד מההורים לילדים
- מידת מעורבותו של כל הורה בחיי ילדיו
- חומרתו של סכסוך הגירושין
- כמה זמין כל אחד מן ההורים עבור ילדיו מבחינת לוחות זמנים ונכונות לבילוי זמן משותף
- אופי הקשר בין ההורה לילדיו טרום היווצרות הקרע בין ההורים
- גיל הילדים
- רצונם והעדפותיהם של הילדים
מהי תקשורת פונקציונלית בין ההורים ואיך היא מאפשרת משמורת משותפת ללא תקשורת בין ההורים?
כיום, ניתנים בבתי המשפט בארץ לא מעט פסקי דין שמאפשרים קבלת משמורת משותפת, גם במצבים שבהם לא קיימת תקשורת מוצלחת בין בני הזוג המתגרשים, כאשר בתי המשפט מסתפקים בקיומה של תקשורת פונקציונלית בלבד, שתאפשר תיאום בסיסי בין הצדדים בכל הנוגע לטיפול בילדים המשותפים.
מטרתה של תקשורת פונקציונלית הינה לבסס קווים מנחים לחלוקת האחריות בין ההורים לגידול הילדים ולטיפול בהם, גם כאשר הדבר כרוך באי אלו קשיים, בשלבים הראשוניים של ההסדר.
בשורה התחתונה
תקשורת פונקציונלית תקינה בין ההורים בכל הנוגע לטיפול בילדים המשותפים, היא הבסיס להצלחתו של כל הסדר משמורת משותפת. על מנת להגיע למצב בו שני ההורים מתגייסים להצלחת הסידור הזה, נדרשים לעיתים סיוע והכוונה הניתנים במסגרת הדרכה הורית המתבצעת באמצעות אנשי מקצוע יעודיים.
בסיכומו של דבר, הניסיון מלמד כי כאשר שני ההורים רוצים בטובת הילד, ושניהם ניחנו במסוגלות הורית ברמה גבוהה, ניתן בהחלט להתגבר על חילוקי הדעות וקשיי התקשורת שהתגלעו בתחילת הדרך, ולגבש מתכונת של תקשורת פונקציונלית מועילה שתאפשר אחריות הורית משותפת שתיטיב עם הילדים.
