אודות פרוגיידסאודות מרטינדייל-האבל צור קשרדף הבית
משרדי עו"ד, עורכי דין, מגשרים, נוטריונים, שירותים לעורכי דין
 
 
English Site English Site
חיפוש רואי חשבון
 
לפי שם רואה חשבון
שם פרטי:
שם משפחה:
חיפוש מתקדם
 
לפי שם משרד
שם משרד:
חיפוש מתקדם
 
 
מקורות מידע נוספים
 
 
גרימת מותו ברשלנות של עובד באתר בנייה
פסק הדין ניתן ב-יום ראשון 14 נובמבר 2010
 
בית משפט השלום בנתניה
ת"פ 4258-08 מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' גיל
  14 נובמבר 2010
 
בפני כב' השופטת חנה שניצר-זאגא
המאשימה מ.י. פרקליטות מחוז המרכז
ע"י ב"כ מתמחה נורית בביוף
נגד
הנאשמים דן גיל – בעצמו
ע"י ב"כ עוה"ד יפעת מנור נהרי
 
פרוטוקול
הכרעת דין
1. כתב האישום ...............................................................2-5
2. תשובה לאישום ............................................................6
3. ראיות הצדדים .............................................................7
4. גדר המחלוקת ..............................................................8
5. פרשת התביעה .............................................................9-11
6. פרשת הגנה ..................................................................12
7. הוראות החוק ..............................................................13-16
8. נסיבות אירוע התאונה ומצב השטח בעת האירוע ...........17-23
9. חפירת תעלת הביוב ......................................................24-27
10. דיפון ו/או אמצעי מיגון ................................................28-36
11. מינוי מנהל עבודה באתר ..............................................37-47
12. סיכום ביניים ...............................................................48
13. המסגרת הנורמטיבית ..................................................49-51
14. מעמדו של הנאשם .......................................................52-55
15. שאלת הרשלנות ואחריותו של הנאשם ...........................56-62
16. סוף דבר ......................................................................63-64

1. כתב האישום:
1.1 הרקע לכתב האישום, אירוע מיום 23.2.05 כאשר כתוצאה מהתמוטטות תעלה, נהרג המנוח ירוחם שוקר ז"ל שעבד באתר בניה.
 הוראת החיקוק: גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין.
 
1.2 החלק הכללי של כתב האישום, מתייחס לנפשות הפועלות.
 הנאשם, בעלים ומנהל של חב' "גיל דן חב' קבלנית בע"מ" (להלן: החברה).
 בתחילת שנת 2004, התקשר הנאשם בחוזה עם שרון אמיר (להלן: המזמין), לבניית בית פרטי בן שתי קומות ומרתף ברח' הפרחים 33 במושב רשפון (להלן: האתר).
 בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, היה הנאשם "קבלן ראשי", בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח – 1988 (להלן: תקנות הבטיחות – בניה).
 בתאריך 20.5.04 מינה הנאשם את וולף שמוקלר כמנהל עבודה באתר והודיע על כך למפקח העבודה האזורי.
 בנובמבר 2004, או בסמוך לכך, החל ירוחם שוקר ז"ל (להלן: המנוח) לעבוד באתר כעובד שכיר והנאשם הטיל עליו תפקיד של מנהל עבודה, למרות שלא הוסמך ולא היה כשיר לכך והנאשם לא שלח הודעה על מינויו למפקח העבודה האיזורי.
 

 בתאריך 24.1.05 העביר הנאשם את מנהל העבודה וולף שמוקלר לאתר בניה אחר של החברה ובתאריך 7.2.05 פיטר אותו מעבודתו, מבלי למנות מנהל עבודה אחר באתר ומבלי להודיע על כך למפקח העבודה האיזורי.
 במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, ביצע הנאשם עבודות בניית שלד ובו זמנית עבודות עפר והתקנת מערכת ביוב בתוך תעלה חפורה.
 
1.3 פרק העובדות:
 בתאריך 20.2.05 החל הנאשם לבצע חפירת תעלה עבור קו ביוב (להלן: התעלה) באמצעות מחפרון מסוג J.S.B. אשר הופעל על ידי ישראל סודמי (להלן: הטרקטוריסט).
 הטרקטוריסט, המנוח ושאר העובדים באתר לא קיבלו הדרכה מהנאשם בעניין כללי הבטיחות והסיכונים הטמונים בעבודה.
 עד ליום 23.2.05 נחפרה תעלה באורך של כ- 35 מטר ועובדי הנאשם התקינו שתי יחידות בריכות ביוב מפלסטיק בקוטר כ- 1 מטר, 30 מטר של צינורות ביוב בקוטר 16 צול (להלן: מערכת קו הביוב), המרחק בין שתי יחידות בריכות הביוב כ- 15 מטר והמרחק ליחידה השלישית שצריך היה להתקין כ- 20 מטר.
 
 
 
 

 רוחב התעלה 60 עד 70 מטר, עומקה 2.3 מטר, כאשר הורחבה בצידיה כמטר וחצי, הגיע עומקה של התעלה עד ל- 3.80 מטר.
 דפנות התעלה אנכיות ללא שיפוע וללא דיפון שיבטיח מפני התמוטטות.
 הקרקע שהוצאה מהתעלה נערמה בגובה של כ- 5 מטר בסמוך לשפת התעלה.
 מערכת הביוב עברה סמוך למבנה קיים של אורוות וסככה, כאשר החפירה סיכנה את יציבותם ומצבם של העובדים בתעלה.
 הקרקע שנחפרה היתה חמרה חולית, עם תכולת חול גבוהה.
 בסמוך למועד החפירה ירדו באתר גשמים אשר הפחיתו את יציבות הקרקע.
 ביום 23.2.05 (מועד אירוע התאונה), ביקש המנוח מהטרקטוריסט להגביה את התשתית להנחת בריכת הביוב השלישית על ידי דחיפת כמות של אדמה לתוך התעלה, במהלך פעולה זו נסתם קצה צינור ביוב והמנוח ירד אל התעלה במטרה לנקות את הצינור, שהה שם כשאינו מוגן ובאותה עת, התמוטטה דופן התעלה הצמודה לסככה ומיד בהמשך נפלה כמות גדולה של אדמה משני צידי התעלה וכיסתה את המנוח לחלוטין.
 המנוח חולץ לאחר כ- 20 דקות ומותו נקבע במקום על ידי רופא.
 
 
 
1.4 כתב האישום מייחס לנאשם פרטי רשלנות במצטבר או לחילופין:
א. הנאשם לא דאג לכך שעבודת הבניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה מוסמך שהיה עליו למנות, בניגוד לחובתו לפי תקנה 2 לתקנות העבודה – בניה.
ב. למרות שעומק התעלה היה מעל 1.2 מטר וצידיה אנכיים, לא דאג הנאשם להבטיח את צידי החפירה מפני התמוטטות על ידי דיפון מתאים, בניגוד לחובה המוטלת עליו לפי תקנה 112 (א).
ג. הנאשם לא דאג להבטיח את בטיחות המנוח שעבד בתעלה באמצעות תא הגנה מתאים, בניגוד לחובה המוטלת עליו לפי תקנה 112 (ו).
ד. הנאשם לא ערך ביקורת בטיחות של החפירה מדי יום לפני התחלת העבודה, לא רשם תוצאות ביקורת בפנקס כללי, בניגוד לחובה המוטלת עליו לפי תקנה 122.
ה. הנאשם לא הדריך את המנוח ועובדים האחרים בדבר כללי בטיחות, הסיכונים באתר, לא ניהל פנקס הדרכה, בניגוד לחובתו לפי תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) תשנ"ט – 1999.

 
 
   
2. תשובה לאישום:
בשלב המענה לכתב האישום, שהוגש בכתב ביום 25.3.09 – הודה הנאשם בחלק הכללי בסעיף 1 (שם הנכון של החברה, גיל דן חב' לבניין בע"מ); בסעיף 2 לעניין ההתקשרות עם המזמין שרון ודנה אמיר; בסעיף 4, בסעיף 5 והוסיף כי המנוח, שעבד בחברה מסוף אוקטובר 2004, היה בעל כישורים, נסיון כמנהל עבודה, לרבות הסמכה ובסמוך למועד האירוע טופל הנושא הטכני של המינוי והדיווח.
הנאשם כפר בסעיפים 6, 7, 8 ו- 9 לפרק הכללי, המתייחסים להכשרת המנוח ומינוי מנהל עבודה, הודה בביצוע עבודות באתר, לגירסתו התקנת מערכת הביוב בוצעה לאחר סיום עבודות השלד.
לעניין פרק העובדות, כפר מחוסר ידיעה בסעיפים 1-15 לכתב האישום וטען כי הינו הבעלים של חברה, לא שימש כמנהל עבודה, לא נכח באתר באופן קבוע ולא ליווה את שלבי העבודה בזמן אמת.
כפר בסעיפים 16 ו- 17 וטען כי אין לייחס לו רשלנות בגין אירוע מותו של המנוח באתר, שכן העסיק לאורך כל התקופה מנהל עבודה שהיה אחראי לעבודות, והוא סיפק לו את מה שהיה דרוש לביצוע העבודות, לרבות חומרים לדיפון התעלה שכללו קורות עץ ותומכות ממתכת.

3. ראיות הצדדים:
 מטעם התביעה העידו שנים עשר עדים והוגשו שלושים ושתיים מוצגים.
 ע.ת/1 בוריס ליבוביץ (מפקח משרד העבודה) ישיבת יום  24.11.09
עמ' 1 – 42 לפרוטוקול.
ע.ת/2 ויקטור רובינשטיין (עובד בחברה) עמ' 42-52 לפרוטוקול.
ע.ת/3 ישראל סודמי (הטרקטוריסט) עמ' 53-62 לפרוטוקול.
ע.ת/4 שרון אמיר (המזמין ובעל הנכס) ישיבת יום 16.12.09
עמ' 1-7 לפרוטוקול.
ע.ת/5 רחמים חסון (עובד בחב' פיקוח) עמ' 7-20 לפרוטוקול.
ע.ת/6 וולף שמוקלר (מנהל עבודה) עמ' 20-34 לפרוטוקול.
ע.ת/7 אריק מיאודובסקי (חוקר בתחנת גלילות) עמ' 34-39 לפרו'.
ע.ת/8 האני בשארה (עובד בחברה) ישיבת יום 7.1.10.
עמ' 40-44 לפרוטוקול.
ע.ת/9 אולג קוסטרומה (עובד בחברה) עמ' 44-47 לפרוטוקול.
ע.ת/10 אחינועם בן ציון (חוקר) עמ' 47-49 לפרוטוקול.
ע.ת/11 יונתן אפרתי (בעל חברת הפיקוח אפרתי מדפיס).
עמ' 49 – 53 לפרוטוקול.
ע.ת/12 מיטל כהן אפללו (חוקרת) עמ' 54 – 59 לפרוטוקול.
 מטעם ההגנה העידו ארבעה עדים והוגשו חמישה עשר מוצגים.
 ע.ה/1 גיל דן (הנאשם), ישיבת יום 7.2.10 עמ' 62-100 לפרוטוקול.
 ע.ה/2 יוסף חיים ויינשטיין (מנהל עבודה) עמ' 101-104 לפרוטוקול.
 ע.ה/3 ג'מאל ג'בארי (מנהל עבודה) עמ' 104 – 107 לפרוטוקול.
 ע.ה/4 ד"ר אלעזר אייל ביקליס (עד מומחה) ישיבת יום 12.4.10.
עמ' 114-162 לפרוטוקול.
 
4. גדר המחלוקת:
 הנקודות המרכזיות לטענת המאשימה, האם היה באתר במועד התאונה מנהל עבודה שמונה כחוק; מה משמעות העדר מתן הודעה על מינוי אף אם היה מינוי בפועל כנטען והאם הנאשם הינו בגדר "קבלן ראשי" או "מבצע הבניה" בהתאם לתקנות.
 לטענת ב"כ המאשימה לא היה באתר בזמנים הרלבנטיים מנהל עבודה כחוק, הנאשם נטל על עצמו את תפקיד "מבצע הבניה" ומכאן את האחריות המוטלת עליו על פי חוק בהתאם לדרישות והוראות הדין, הפר את חובת הזהירות, יכול וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק ולפיכך מוטלת עליו האחריות הנגזרת מעובדות כתב האישום והוראות החיקוק.
 ההגנה טענה לכשלון התביעה בהוכחת קיומה של חובת הדיפון, שלילת הטענה כי באתר לא היה מנהל עבודה כחוק, שכן וולף שמוקלר היה רשום כמנהל העבודה ומכאן הוא זה שנושא באחריות על פי דין.
 המנוח שימש כמנהל עבודה בפועל ובנסיבות לא הוכח כי האחריות עוברת לנאשם "כמבצע הבניה", כמו גם אין אחריות שילוחית בפלילים כאשר הנאשם היה המנהל האדמיניסטרטיבי של החברה בע"מ.
 
 
 
5. פרשת התביעה:
5.1 התביעה נסמכת על עדותו של מפקח משרד העבודה, ע.ת/1 מר בוריס ליבוביץ ועל דו"ח חקירת תאונת עבודה שהוגש וסומן (ת/22), אותו ערך העד ביום 21.7.05, לאחר איסוף כל הנתונים ממקום האירוע, אליו הגיע ביום התאונה 23.2.05 כשעתיים לאחר אירועה, גבה עדות מהנאשם, ביצע במקום מדידות וצילומים.
5.2 הדו"ח מתייחס לרקע כללי ותאור המקום, אתר בניה של וילה פרטית ברח' הפרחים במושב רשפון, תאור תעלת הביוב, החפירה ומערכת קו הביוב, תאור התאונה ומימצאים.
5.3 בפרק המימצאים התייחס הדו"ח למספר נקודות וקבע בין היתר כי הקבלן (הנאשם גיל דן), לא עבר הכשרה מקצועית ולא סיים קורס מקצועי כלשהו, אינו בקיא בדרישות תקנות הבטיחות ועבודת בניה.
 עבודות העפר ועבודות הנחת מערכת קו הביוב, בוצעו על ידי עובדים שאינם בעלי מקצוע אלא עובדי הקבלן אשר הגדרת מקצועם עוזרי טפסן.
 טענת הקבלן המבצע (הנאשם) לפיה המנוח שימש באתר כממלא מקום מנהל עבודה, לא נתמכה בתעודת הסמכה ו/או ברשימה הארצית של מנהלי העבודה במשרד התעשיה המסחר והתעסוקה ואף לא נשלחה הודעה על ביצוע עבודות בניה ומינוי מנהל עבודה על שמו של המנוח כנדרש בחוק.
 

 בהתאם לעדויות, מנהל העבודה וולף שמוקלר, עבד באתר עד ליום 18.1.05 ולמחרת הועבר בהתאם להוראת הקבלן המבצע (הנאשם) לאתר בניה אחר בסביון, ובתאריך 7.2.05 הודיע לו הקבלן (הנאשם) על פיטוריו (הוצג על ידי הנאשם מכתב שנשלח לרשם הקבלנים יום לפני האירוע בו הוא מודיע על פיטוריו של מנהל העבודה).
 בין התאריכים 19.1.05 ועד 23.2.05 (מועד האירוע נשוא כתב האישום), אתר הבניה ברשפון היה ללא הנהלה ופיקוח של מנהל עבודה מוסמך והנאשם לא דאג למינוי מנהל עבודה אחר.
 חפירת תעלת הביוב היתה בצמוד למבנה קיים, דבר שלא איפשר ביצוע דפנות בשיפוע ולא ננקטו על ידי הקבלן המבצע (הנאשם) אמצעים אחרים להבטחת דפנות החפירה כגון דיפון.
 עקב חפירה צמודה למבנה, נחשפו יסודות המבנה הקיים דבר שסיכן את יציבותו ואת העובדים שעסקו בעבודות בתוך התעלה.
 רוחב התעלה בהתאם לרוחב כף האחורי של מחפרון כ- 60 עד 70 ס"מ לכל אורכה.
 העומק הכללי של התעלה כ- 3.80 מטר, כאשר שני צידיה אנכיים לחלוטין.
 התעלה נחפרה מבלי לדאוג לדיפון ומניעת התמוטטות אף שעומקה היה מעל 1.20 מטר.
 באתר לא היה פנקס כללי ולא נרשמו תוצאות בדיקת התעלה החפורה ומצבה בניגוד לדרישות התקנות.
 
 

הקרקע במקום בלתי יציבה, לאור סוגה (חמרה חולית), בצרוף העובדה כי מדובר בתקופת גשמים חזקים.
העובדים (כולל המנוח) לא קיבלו הדרכה לגבי כללי בטיחות והסיכונים הקיימים באתר ולא התנהל פנקס הדרכה כנדרש בתקנות.
5.4 המסקנה בחוות הדעת: "התאונה נגרמה בשל הימצאות אדם בתוך תעלה פתוחה שנחפרה ללא נקיטת אמצעי בטיחות כלשהם להבטחת דפנות החפירה למניעת התמוטטותן.
הנחת צינורות ובריכות ביוב בתוך התעלה החפורה על ידי העובדים, והימצאותם בתוך התעלה, כאשר דפנותיה לא מובטחות כלל מפני התמוטטותן, מהווה מהלך עבודה לקוי ומסוכן.
ניתן היה למנוע את התאונה, לו היו נוקטים באחד מהאמצעים הבאים:
1. התקנת דיפון מתאים, המבטיח את דפנות החפירה מפני התמוטטות.
2. ביצוע עבודות בתוך התעלה פתוחה על ידי אדם אשר מוגן באמצעות תא הגנה מתאים."
 
 
 

6. פרשת ההגנה:
תרשים הזרימה בשולי הסכומים בכתב מטעם ההגנה, מתמקד בטענה לפיה, לא הוכחה רשלנות, שכן התביעה כשלה בהוכחת סוג הקרקע והשיפוע הנובע ממנו ומכאן כשלה בהוכחת קיומה של חובת הדיפון. נטען לתחולתו של החריג לעניין החובה להיכנס לתעלה.
לחילופין באם הוכחה רשלנות, האחריות מוטלת על מנהל העבודה הרשום אשר הוא האחראי לקיום תקנות הבטיחות.
באתר הבניה היו לגירסת ההגנה, שני מנהלי עבודה: האחד, וולף שמוקלר והשני, המנוח ירוחם שוקר ז"ל.
לחילופין, בהעדר מינוי מנהל עבודה, נטען כי מבצע העבודה הינה החברה הקבלנית בע"מ ולא ניתן לחייב את הנאשם אלא את העובדים המקצועיים מכוחם הוצא הרשיון לחברה.
 
 

7. הוראות החוק:
 תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח – 1988.
 פרק א': הוראות כלליות.
 בסעיף 1 לתקנות בפרק ההגדרות:
 "דיפון" – מערכת דפנות בצידי חפירה או מילוי על חיזוקיהן שמטרתן מניעת התמוטטות עפר;
 
"מבצע בניה" – קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו;
 "מזמין" – בעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להתקשר עם קבלנים לביצוע עבודת בניה או בניה הנדסית, כולה או חלקה;
 
 תקנה 2 שכותרתה מינוי מנהל עבודה:
 "(א) מבצע בניה אחראי לכך כי כל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא מינהו.
 (ב) מבצע בניה יודיע למפקח העבודה האיזורי, עם התחלת פעולת הבניה, את שמו, גילו, מענו, השכלתו המקצועית ונסיונו בעבודת בניה של מנהל העבודה וכן ירשום בפנקס הכללי את שמו ומענו של מנהל העבודה.
 (ג) הפסיק מנהל העבודה לשמש בתפקידו, יודיע על כך מבצע הבניה, מיד, למפקח העבודה האיזורי, ימסור לו את הפרטים של מנהל העבודה שנתמנה במקומו וירשום בפנקס הכללי את שמו ומענו של מנהל העבודה שנתמנה כאמור.
 (ד) ההודעה לפי תקנות משנה (ב) או (ג) תימסר על גבי טופס שניתן להשיגו במשרדו של מפקח העבודה האיזורי, תחתם בידי מבצע הבניה ובידי מי שנתמנה מנהל עבודה ותשלח, בדואר רשום, למשרדו של מפקח עבודה אזורי באזור שבו מתבצעת העבודה.
 (ה) נראה למפקח העבודה האיזורי כי לא נתקיימו במינוי מנהל עבודה הוראות תקנה זו או הוראות תקנה 3, או שהוא סבור שאין האדם שנתמנה מסוגל לבצע את התפקיד בשל רקע מקצועי או נסיון שאינם מתאימים למילוי התפקיד מבחינת מורכבותו או מבחינת היקף העבודה, רשאי הוא להודיע למבצע הבניה כי אין הוא מקבל את המינוי וכי עליו למנות מנהל עבודה אחר; הודעה כאמור תהיה בכתב ומנומקת. בחילוקי דעות בשאלת קיום ההוראות האמורות יכריע מפקח העבודה הראשי."
 
 תקנה 5 שכותרתה אחריות מנהל עבודה.
"(א) מנהל העבודה חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה ולנקוט צעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו, אלא אם כן החובה מוטלת במפורש על מבצע הבניה."
(ב)
(ג) לא מינה מבצע הבניה מנהל עבודה או הפסיק מנהל עבודה לשמש בתפקידו ולא מונה מנהל עבודה אחר לפי תקנה 2 או נפסל מנהל העבודה ולא מונה אחר במקומו לפי תקנה 4, רואים את כל החובות המוטלות על מנהל עבודה כמוטלות על מבצע הבניה; אין במילוי החובות כאמור על ידי מבצע הבניה כדי לשחררו מאחריות על אי מילוי אחר הוראות תקנות 2 ו- 4.
תקנה 6 שכותרתה קבלן ראשי וקבלני משנה.
"(א) הטיל המזמין את ביצוע העבודה על קבלן ראשי, יראוהו כמבצע הבניה לעניין תקנות אלה והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלות עליו.
(ב) מעסיק קבלן ראשי בביצוע פעולות בניה קבלני משנה, יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה, כאמור בתקנת משנה (א).
 
 פרק ט' חפירות ועבודות עפר.
 תקנה 111 שכותרתה מניעת התמוטטות:
 "(א) עבודת חפירה או מילוי תבוצע כך שתמנע פגיעה בעובד.
(ב) מבצע בניה אחראי לכך שלא יתחילו ולא ימשיכו בביצוע חפירה העלולה להפחית מיציבותו של מבנה, מתקן או חלק מהם, בין קבועים ובין ארעיים, אלא אם כן ננקטו אמצעים מתאימים למניעת פגיעה באדם, הן לפני התחלת החפירה והן במהלכה."
תקנה 112 שכותרתה צדי חפירה או מילוי.
"(א) צדי חפירה או מילוי, למעט חפירה או מילוי לפי השיפוע הטבעי של הקרקע שאין עמה סכנת התמוטטות, ושעמקם או גבהם עולה על 1.20 מטרים, יובטחו מפני התמוטטות על ידי דיפון מתאים עשוי עץ, מתכת או חומר אחר בעל חוזק נאות, על ידי מערכת שיגומים או על ידי כלונסאות.
(ב) אין לקרב לשפת החפירה כלי רכב, מחפר, דחפור, טרקטור או ציוד הנדסי אחר כיוצ"ב, עד כדי ערעור יציבות צדי החפירה או הדיפון, אלא אם כן ננקטו אמצעים למניעת התמוטטות.
 
 
(ג) חומר או אדמה, לפי העניין, שהוצאו תוך כדי חפירה, יוחזקו במרחק המבטיח מפני התמוטטות; המרחק לא יפחת מ- 50 סנטימטרים מדופן החפירה או משפתה.
(ד)
(ה)
(ו) במקום דיפון כאמור בתקנת משנה (א), יכול שישתמשו בתא הגנה מתאים."
תקנה 113 שכותרתה חפירה על ידי מכונה.
"חובת התקנת דיפון או חובת נקיטת אמצעים אחרים למניעת המוטטות דפנות אינה חלה על חפירה המתבצעת באמצעות מכונה שאינה מצריכה הימצאות אדם בחפירה.
תקנה 122 שכותרתה ביקורת.
"(א) מנהל העבודה יערוך ביקורת בטיחות של החפירה, מילוי, חציבה או דיפון בכל אחת מאלה:
(1) מדי יום לפני התחלת העבודה;
(2) אחרי הפסקת עבודה של שבעה ימים או חידושה;
(3) אחרי הפסקת עבודה של גשם או הצפה ולפני חידושה.
(ב) מנהל העבודה ירשום בפנקס הכללי את תוצאות הבדיקה."
 
 
8. נסיבות ארוע התאונה ומצב השטח בעת האירוע:
8.1 בהתאם למארג הראיות, התאונה נשוא כתב האישום התרחשה במהלך סיום חפירת תעלת ביוב שהחלה כשלושה ימים לפני מועד התאונה.
8.2 הנאשם, אשר לא נכח בעת האירוע במקום, התייחס לרקע ולנפשות הפועלות בעדותו תחת אזהרה שניתנה ביום 23.2.05 (ת/1):
"ש. מי העסיק את הטרקטוריסט?
ת. שמו ישראל סודמי והוא גם קבלן משנה עצמאי חיצוני, שהטרקטור שעבד היום בבעלותו.
ש. מול מי הוא ביצע את החוזים וההסכמים?
ת. מולי.
ש. כמה זמן הטרקטוריסט עובד אצלך?
ת. הוא לא עובד שלי כשאני צריך עבודה ממנו הוא נותן לי חשבונית ואני משלם לו. בקו הביוב הספציפי הזה הוא עובד שלושה ימים והיום היה אמור להיות היום האחרון.
ש. לצורך מה זומן הטרקטוריסט?
ת. לצורך חפירת הביוב בדופן הצפונית של הבניין, ירוחם ביקש מהמזכירה שנזמין מחפרון." (שם, עמ' 2 שורות 20-28).
 
 הנאשם מתאר בחקירתו במשטרה תחת אזהרה מיום 11.7.06 (ת/12) את אירועי אותו יום: "החפירה התחילה בשעה 0700 והתאונה קרתה בשעה 0800. התאונה, לפי הבנתי, קרתה בגלל שעבד שם מחפרון וכיסה את העובד. העובד מצידו, לדעתי טעה שלא הידע את המחפרון שהוא נכנס לבור. לחילופין נהג המחפרון, היה צריך לוודא שאין עובד בתעלה." (שם, עמ' 2 שורות 11-12).
8.3 ביום ארוע התאונה ובעת התרחשותה, היו במקום – המנוח ירוחם שוקר ז"ל והטרקטוריסט ע.ת/3 ישראל סודמי.
בסמוך, היו עובדים נוספים של הקבלן וביניהם ע.ת/2 ויקטור רובינשטיין, ע.ת/8 האני בשארה.
8.4 בהתאם לראיות, המדובר בחפירה של תעלת ביוב, במהלך הקמת מבנה בעל שתי קומות מעל הקרקע וקומת מרתף תת קרקעית, כאשר ביום האירוע הבניה היתה בשלב של הקמת השלד (קומת הגג).
כמו כן נחפרה בסמוך חפירה לבריכת שחיה.
8.5 עבודת חפירת תעלת הביוב החלה ביום 20.2.05.
האירוע נשוא כתב האישום התרחש ביום 23.2.05.
8.6 עד למועד האירוע נחפרה תעלה באורך של כ- 35 מ', הותקנו שתי בריכות ביוב.
התעלה נחפרה באמצעות מחפרון מסוג J.S.B דגם:CX 3.
8.7 התעלה נחפרה בצמוד למבנים קיימים (אורוות סוסים וסככה).
(ראה דו"ח חקירת תאונת עבודה ת/22).
מצידה השני של החפירה הונחו ערימות של אדמה.
ראה סעיפים 7,8 לפרק העובדות בכתב האישום.
ראה ע.ת/1  בוריס ליביבוץ, פרוטוקול ישיבת יום 24.11.09 עמ' 5:
"הגורמים הנוספים שגם הוסיפו להתמוטטות הדפנות זה היה מצד שמאל רואים את זה בתמונות, מבנים הקיימים, מדובר על מבנה אחד שנקרא אורווה לסוסים, ועוד מבנה אחד מין סככה כזאת שהיו ממש לאחר החפירה היסודות של המבנים האלה פשוט נחשפו מהחפירה ונשארו גלויים ...
... מצד ימין של התעלה נוצר מצב שעקב אותה סיבה שהתעלה היתה כל כך צמודה למבנים הקיימים, המחפרון שעסק בחפירת התעלה לא היתה לו אפשרות לשפוך את האדמה שהוא מוציא מהתעלה לשני כיוונים, מה שבד"כ הם עושים את זה. גם מצד ימין וגם מצד שמאל. אז הוא היה צריך לשפוך את כל כמות האדמה רק לצד אחד. נוצר מצב שהיה מצד אחד ערימה של אדמה, מסה מאוד כבדה, הנקודה התחתונה של הערימה הזאת מתחילה ממש משפת החפירה."
ראה ע.ת/2 פרוטוקול ישיבת 24.11.09 עמ' 43: "... ופה מצד שמאל על הדופן הזה היתה ערימת חמרה. חמרה זה אדמה מהתעלה, וגם היתה הרבה אדמה בצד שעשו בור בשביל בריכת השחיה הגדולה ... הרבה אדמה נשארה בצד. זה היה בצד שמאל, זה כל הגוש גם הדופן, בגלל המכה מהצד הזה הכל נפל וגם האדמה, סגרו הכל."
 
ראה ע.ת/3 פרוטוקול ישיבת 24.11.09 עמ' 56:
"ש. לאורך הגדר גבול שכן יש קיר בטון, חומה, כעבור 30 מ' לדעתי יש שמה חוות סוסים. יש לה גדר מברזל שרואים את הסוסים, ומאחורי הקיר יש ברז מים ששם כנראה רוחצים או שוטפים את הסוסים. זה מה שהיה עד גבול הבריכה שהיתה חפורה.
ש. מצד ימין מה היה?
ת. מצד ימין יש בריכת שחיה.
ש. לא, בצד  ימין של דופן התעלה, מה היה שם?
ת. זה שטח פתוח, אני מוציא לשם את האדמה. את העודפים שאני מוציא מהחפירה."
ראה ע.ת/8 פרוטוקול ישיבת 7.1.10 עמ' 42:
"ש. דיברת על ערימות האדמה שהיו בצדדים, תסביר קצת על הערמות האלה.
ת. עשו איזה נקיון עשו ערמות. אח"כ התחיל הטרקטור להכיל את זה עליו. את הפסולת, שם על הערימה, כבר יש הר. וזה אומר לו צריך לפנות, תדחוף את זה לשם, תדחוף את זה לשם ...
... ירוחם אומר לגיל, הוא אומר לגיל זה בסדר אנחנו נפנה אנחנו נוריד את זה ...
... הם לא פינו, דחפו קצת ונשאר ערימות, היה הרבה ערימות."
8.8  אל מול גירסאות ברורות של העדים לעניין הימצאות ערימות האדמה על שפת התעלה שנחפרה, נתבקש הנאשם בחקירה נגדית להתייחס לעובדה זו:
"ש. ראית את ערימות האדמה?
ת. זה לא ערימות אדמה. זה המפלס הקבוע – 20 או 30 של הבית, משם התחילו לחפור ...
... ש. אז אין ערימות של הוצאת אדמה?
ת. אני מניח שכשמוציאים את האדמה, הזיז אותה הצידה, אבל הערימות שאת רואה כאן זה לא זה.
... ש. האם הערימה הזאת יכולה להיות ערימה גם של הבריכה וגם של התעלה? זה מה שאני שואלת. כן או לא. זה אפשרי?
ת. לא. רק של החפירה. אולי. לא אפשרי.
ש. פנו אליך לגבי הערימה הזאת? אמרו לך שרוצים לפנות את זה? מישהו התייחס לזה היה פה עד ששמע את ירוחם אומר לך שהוא רוצה שיפנו את האדמה.
ת. אם רצו לפנות, למה לא פינו.
(ישיבת יום 7.2.10, עמ' 89 ו- 90)
8.9 אופן התרחשות התאונה:
 ע.ת/2 ויקטור רובינשטיין, פועל שעבד אצל הנאשם כטפסן כ- 4 חודשים עד האירוע נשוא כתב האישום, מעיד: "אני עבדתי קרוב לשם ניקיתי את החול ממסמרים וקרשים. פתאום אהוד צועק אלי שתבוא לפה, תתחיל לשפוך, היו שמה צנורות על הבלוקים ... אני עושה את זה. זה היה ממקום האירוע כ- 15 מ' , 10 מ'. פתאום אני רואה שירוחם צועק ויקטור תבוא לפה. הנה לא טוב מה שטרקטור עשה, שפך את החול על קצה הצינור שהיה זה אחר כך יוצא סתימה. הוא אמר שצריך לנקות.
הוא קפץ לשם, והסתכל, עם הידיים רצה לנקות. הוא צעק לי תביא לי טוריה. ואני נתתי לו טוריה, וחזרתי ומצד שמאל ששפכתי את האדמה ראיתי עלים, הקיר מצד אורוות הסוסים אני מסתכל שזה מתחיל לזוז, כאילו בתוך שניה. מתחיל הקיר ליפול, קודם כל על אחד יותר קטן, וזה ביחד עוד שני, והדופן של תעלה זזה סגר כל התעלה, ופה מצד שמאל על הדופן הזה היתה ערימת חמרה ... ואני רואה שהטרקטור ממשיך לעבוד, הוא לא ראה כלום. לא רואה את המקרה. הוא לא רואה שנפל משהו בכלל. ..." (פרו' ישיבת יום 24.11.09 עמ' 42 ו- 43).
 
 הטרקטוריסט ע.ת/3 ישראל סודמי, מתאר בעדותו את נסיבות התרחשות התאונה: "הייתי ביום רביעי, ביום המקרה בריכה אחרונה. אני סיימתי ביום שלישי בריכה אחרונה, והמשכתי כמטר וחצי חפירה לצינורות ביוב. כאשר המנוח בדק וראה שהבריכה עמוקה, אז הוא החליט שאני צריך להוסיף קצת אדמה. יצאתי החוצה מהשטח, הסתובבתי, הכנסתי חומר לתוך הכף שחפרתי באותו יום בבוקר. הגענו לתוך הבריכה, הוספתי אדמה, יצאתי החוצה, הסתובבתי חזרה והוצאתי איזה שני כפות אדמה עם עגום אחורית כשהפנים שלי לכיוון מזרח. הוצאתי שתי כפות, כשאני חוזר אני רואה את כל הפועלים רצים לכיוון התעלה וצועקים. אני עם עגום הולך לקראת החפירה, וכשראיתי את המפולת תיכף עצרתי. כיביתי את הכלי וירדתי מהכלי." (פרו' ישיבת יום 24.11.09 עמ' 54 שורות 17-26).
 
 
 ע.ת/8 האני בשארה, עבד אצל הנאשם כ- 6, 7 שנים, היה בעת אירוע התאונה בסמוך: "אני לא ראיתי את המפולת, אבל עזבתי את משה ואת ויקטור, ויקטור מהצד המזרחי היה עובד, היה מכסה את הצינור, אדמה נקיה לכסות את הצינור וירוחם ליד הבריכה. אז אני עזבתי אותם היו שלושה אנשים, אז באותו רגע בא ויקטור היה קורא לי ... אני רואה היה בור, איפה ירוחם, הוא אומר מתחת לאדמה." (פרו' ישיבת יום 7.1.10 עמ' 41).
8.10 בהתאם לגירסת עדי הראיה הישירים, התמוטטו דפנות התעלה בעת שהטרקטור עסק בהמשך חפירת התעלה ואילו המנוח נמצא בתוך התעלה מנסה לנקות פתח של צינור, כאשר לפתע מתמוטטות דפנות התעלה ומכסות את המנוח.
 לנאשם שלא היה נוכח בעת האירוע במקום, יש גירסה לגבי אופן התרחשות התאונה:
"אם ישמעו למה שאני אומר, אז אני חושב שישראל סתם את הקצה של הצינור באיזור הבריכה, ירוחם ראה את זה ורץ לנקות את זה. ישראל לא ידע שהוא שם, וכשהוא צידד כנראה נתן מכה לאחת הדפנות של התעלה, וזה מה שהתמוטט על ירוחם."
(ישיבת יום 7.2.10, עמ' 92).
להשערה הבאה מפי הנאשם אין אחיזה בעדויות ואינה מתארת את שהתרחש בפועל בעת אירוע התאונה נשוא כתב האישום.
 

9. חפירת תעלת הביוב:
9.1 במסגרת ההתקשרות משנת 2004, בין המזמין שרון אמיר לבין הנאשם סוכם על בניית בית פרטי בן שתי קומות ומרתף ברשפון, בוצעו באתר עבודות בניית שלד, עבודות עפר והתקנת מערכת ביוב.
 ממדי התעלה:
 בהתאם לדו"ח חקירת התאונה של משרד התמ"ת שנערך על ידי ע.ת/1 בוריס ליבוביץ, החלו עבודות החפירה בתאריך 20.2.05.
 עד למועד ארוע התאונה נחפרה תעלה באורך של כ-35 מטר והותקנו בה על ידי עובדי הקבלן שתי יחידות בריכות במרחק של כ-15 מטר אחת מהשניה, והונחו כ-30 מטר צינורות ביוב מפלסטיק בקוטר 16 צול.
 המרחק בין הבריכה השניה למקום הנחת הבריכה השלישית הינו כ-20 מטר.
 קו הביוב עובר סמוך למבנה קיים של אורוות סוסים סמוכה באורך של 21 מטר ובסמוך לסככה שקיימת במקום לאורך כ-8 מטר: "התעלה היתה חפורה בחלקה בצורה מדורגת וחלקה לא מדורגת. רוחב של כל התעלה, כולל המקום, בו קרתה התאונה, היה כ-60-70 ס"מ. עומקה (בחלקה המדורג) כ-2.30 מ' ועומקה נע לפי שיפועה. מעל עומק של
כ-2.30 מ' נעשתה מדרגה, אשר מרחיבה את התעלה בשני צידיה ברוחב כ-0.80-1.0 מ' (לכל צד) ועומק התעלה מורחבת הינו כ-1.50 מ'. לכן עומק הכללי של ת"ב (תעלת ביוב), במקום קרות התאונה, הינו כ-1.50+2.30 = 3.80 מ'. דפנותיה של ת"ב הינן אנכיות לחלוטין (לכל עומקה), ללא שום שיפוע וללא דיפון כלשהו. סוג הקרקע – חמרה חולית, עם תכולת חול גבוה. עקב כך שת"ב עוברת בצמוד ממש למבנים הקיימים, מצדה האחד, בעת החפירה המחפרון נאלץ להניח את כל כמות (הנפח) האדמה, שהוצאה מהתעלה, לצד שכנגד. דבר שגרם להיווצרות ערימת אדמה בגובה כ-5.0 מ' (מעל מפלס העליון (קרקע טבעית) של התעלה), לכל אורכה של ת"ב...
... התעלה נחפרה באמצעות המחפרון מסוג J.S.B , דגם: 3CX, מס' רשיון ציוד הנדסי: 314 - 246, מס' שילדה: 922689. המחפרון עבר טסט אשר הינו בתוקף ונמצא תקין. בעל המחפרון מר סודמי ישראל, הינו בעל תעודה של טרקטוריסט, עם ותק בענף עבודות עפר כ-30 שנה" (ראה סעיף 7 לדו"ח החקירה ת/22).
9.2 ממדי התעלה ומיקומה כמפורט בדו"ח החקירה של ע.ת/1 בוריס ליבוביץ אשר ביקר במקום ביום התאונה, ערך מדידות וצילם, נתמכו על ידי עדי הראייה שעבדו במקום; ע.ת/2 ויקטור רובינטשיין מזהה בלוח הצילומים (ת/14) את מקום ארוע התאונה בתצלום מס' 2 ואת עומקה שהינו הרבה מעבר לגובהו של אדם, את המבנים הצמודים לתעלה, המקום בו הונחו ערימות העפר ואת רוחבה בגבולות כף טרקטור (פרוטוקול ישיבת 24.11.09, עמוד 42 עד 46).
 
 
 

 ע.ת/3 ישראל סודמי הטרקטוריסט התייחס אף הוא לאורך התעלה, עומקה וזווית השיפוע כמפורט בדו"ח משרד התמ"ת והצילומים, כמו גם את מבנה אורוות הסוסים הסמוכה ואת מיקומה של ערימת העפר אשר הוציא מהתעלה במהלך החפירה  והניח בשוליה (פרוטוקול ישיבת 24.11.09, עמוד 56 עד 59).
 ע.ת/8 האני בשארה פועל שעבד באתר ביום הארוע נזעק למקום לאחר שהמנוח נקבר באדמה, מציין בעדותו את מיקום ארוע התאונה בתמונות שצורפו (ת/14) ואת ערימות האדמה בצד אחד של התעלה. (פרוטוקול ישיבת 7.1.10 עמוד 42).
9.3 ע.ת/1 בוריס לייבוביץ חוזר בעדותו בבית המשפט על המימצאים לגבי עומק ורוחב התעלה, סוג הקרקע כפי שקבע והודף את הטענה לעניין "מדרגה" כפי שהוצגה בשירטוט נ/2 (פרו' ישיבת 24.11.09  עמ' 28).
 הנני דוחה את טענות ההגנה המתייחסות לכישוריו של ע.ת/1 ומימצאיו שהיו סבירים בנסיבות ומבוססים דיים: "רוחב התעלה בחלקה התחתון הוא אותו רוחב שבקרקע עליון. אין טעם למדוד את זה, דפנות החפירה מקבילות. אז אותה מידה למטה מקבילה לזו שלמעלה." (ישיבת 24.11.09 עמ' 25).
 
 
 
   
9.4 מארג ראיות התביעה מצביע על קיומה של תעלה ברוחב 60-70 ס"מ, בעומק של כ-3.80 מ' במקום בו ארעה התאונה נשוא כתב האישום.
 תשתית עובדתית זו לא נסתרה.
לא מצאתי להטיל דופי בעדותו של ע.ת/1 בוריס ליבוביץ, המומחה מטעם התביעה אשר נכח במקום בסמוך למועד האירוע, ביצע מדידות וערך דו"ח אשר עיקרי מימצאיו ומסקנותיו לא נסתרו, נתמכו בראיות נוספות מפי עדים ומוצגים.
 לא שוכנעתי לקבל את גירסת ההגנה הנתמכת בחוות הדעת של ד"ר ביקלס אשר רק במהלך החקירה הנגדית התברר כי ביקר אף הוא בזירה וצילם תמונות במועד כלשהו בסמוך לאחר ארוע התאונה, אך אין חוות הדעת מתייחסת אלא לשאלות שנתבקש על ידי ב"כ הנאשם ולעמדתו לגבי הפרשנות החקיקתית.
 
 
 

10. דיפון ו/או אמצעי מיגון:
10.1 תעלת הביוב שנחפרה במהלך עבודות הבניה ואשר קרסה וגרמה לאירוע נשוא כתב האישום, היתה תעלה פתוחה במימדים אשר הצריכו אמצעי בטיחות להבטחת דפנותיה ובהתאם למסקנות חוות הדעת מטעם התביעה, ניתן היה למנוע את התמוטטות התעלה על ידי שימוש בדיפון או תא הגנה מתאים.
 חובת הדיפון קבועה כאמור בהוראות החוק (תקנות בטיחות בעבודה עבודות בניה) ועיקרה, מערכת דפנות בצידי החפירה או מילוי וחיזוק שמטרתו למנוע התמוטטות עפר.
 חובה זו מוטלת בחפירת כל תעלה שנחפרת באדמה וקיים סיכון להתמוטטות דפנותיה.
 במקום אירוע התאונה נשוא כתב האישום, קבע המומחה מטעם התביעה את נתוני התעלה (עומק, גובה, רוחב) דפנותיה (אנכיות ללא שיפוע) וסוג הקרקע (תכולת חול גבוה, אדמה לא יציבה).
 לא נעלמה מעיני טענת ההגנה לעניין העדר חוות דעת של מומחה לסוג קרקע ואולם, ממארג הראיות ניתן היה להתרשם ולקבוע את פני הדברים בשטח אשר הובילו לתוצאה, התמוטטות התעלה ומותו של המנוח.
  
10.2 טיעוני ההגנה מתייחסים לפרשנות התנאים המקימים חובת דיפון על פי תקנה 112, במסגרתם נטען בהרחבה כי בהעדר קביעה חד משמעית לגבי סוג הקרקע והשיפוע הנובע ממנו,לא ניתן לקבוע האם החפירה הצריכה דיפון.
ההגנה מפנה בסיכומיה לעדות ע.ת/1 , אשר מודה כי אינו יועץ קרקעות ולא נלקחו דגימות קרקע לבדיקה מעבדתית.
  מדובר בעד מומחה, בעל נסיון וותק של עשרות שנים בתחום אשר ביצע מאות חקירת של תאונות עבודה, מציין בדו"ח ובעדותו את סוג הקרקע במקום כ"חמרה חולית ":"הנסיון שלי והוותק בתחום הבניה מאפשר לי לקבוע שמה שראיתי שסוג הקרקע היה בעיקר מעורבת משני סוגים, חול וחמרה. היה ערבוב, שכבות בין החול והחמרה, כאשר, כפי שציינתי בדו"ח, תכולת החול היתה יוצר דומיננטית. אני ציינתי את זה למטרה כדי להדגיש שסוג האדמה הזה היא מאוד לא יציבה...
...סוג הקרקע שהיא מחול או חמרה היא דורשת שיפוע טבעי שלה שחופרים בתוך סוג הקרקע הזה, דורשת שיפוע טבעי שלה על מנת שהדפנות לא יתמוטטו, שלא תהיה מפולת לתוך התעלה. לכן מבצעים את השיפוע. התקנה דורשת ביצוע שיפוע לפי השיפוע הטבעי של אותו סוג הקרקע..
ספציפי בחקירה הזאת נוכחתי לראות שהדפנות של החפירה היו אנכים לחלוטין, לא היה שיפוע בכלל. כלומר הזוית היתה קרובה ל- 90 מעלות."
(ראה פרוטוקול ישיבת 24.11.109 עמ' 4 ו-5).
10.3 הנני דוחה את טענת ההגנה המתייחסת לכשלון התביעה להוכחת סוג הקרקע והשיפוע הנובע ממנו, שכן הובאו ראיות לגורמים הישירים והעקיפים להתמוטטות התעלה, אשר יש בהם כדי להניח את התשתית הראייתית הנדרשת במכלול הנסיבות המתייחסות לאירוע נשוא כתב האישום: "השאלה איננה אם ניתן היה להשיג ראיה טובה נוספת, אלא

אם הראיות שבאו בפני בית המשפט מספיקות לביסוס הרשעה; שהרי הדין הוא שדי בראיה 'מספקת' ואין כלל המחייב את התביעה להציג את הראיה 'המקסימלית' שניתן להשיג ..." (ע"פ 804/95 גרינברג נ' מ"י).
10.4 הנאשם טען במענה לאישום ובמהלך עדותו כי היו באתר סמוך לתעלה לוחות לדיפון כאשר מנגד בסיכומי ההגנה נטען כי דפנות התעלה לא הצריכו אמצעי הגנה ודיפון:
"באותו זמן פרקנו תפסנות מבריכת השחיה, וזה דיקטים עם קרשים וראשי ברזל שעומדים בלחצים גדולים מאוד של בטון. הם היו בקלות יכולים לעצור לחצים של נפילה של חול. הם היו שם. אם למנהל עבודה היה צורך בביטון, הציוד היה שם ...
... אף אחד לא פנה אלי ואמר לי שהיה צריך לבטן. אם היה צריך חומר היו מבקשים להוציא מהמחסן. בפועל אני אומר, החומר ממילא היה שם. אנחנו גם רואים אותו מאורגן על דפנות החפירה. גם הבריכה וגם הצינורות עוד לא הונחו בתעלה אבל הדיקטים כבר שם. רואים את זה ב- נ/1. הדיקטים האלה משמשים גם לטפסנות.
ש. היה לכם תא הגנה בתעלה?
ת. לא.
(חקירה נגדית הנאשם ישיבת 7.2.10 עמ' 87).
10.5 לא מצאתי לקבל את עדותו של הנאשם בנקודה זו, היא עומדת בסתירה לעדויות ולקו ההגנה, כמו גם העדות עצמה מגמתית ואין בה אלא לנסות לציין עובדות בדיעבד. 

במהלך החקירה הנגדית עומת ע.ת/1 בוריס ליבוביץ לעניין הנתונים שמצא בשטח ואותם העביר לחוות הדעת שהוגשה, מועד ואופן ביצוע הבדיקה, המדידות ופני השטח בזירת האירוע.
 העד נשאל האם הבחין במקום בלוחות עץ או בחומרי דיפון וענה: "בכל הסביבה, באיזור שאפשר היה לראות לא מצאתי שום חומר שהוכן לחומר שאפשר להשתמש בו בדיפון." (פרו' ישיבת 24.11.09, עמ' 24 שורה 9-10).
10.6 המומחה מטעם ההגנה ד"ר אלעזר אייל ביקלס, נתבקש להתייחס לחמש שאלות שהופנו אליו וביניהן בנושא חובת הדיפון (שאלה מס' 5 בחווה"ד נ/12.)
לדעתו חובת דיפון חלה בחפירת תעלה שעומקה מעל 1.20 מ', אם לא נחפרה על פי השיפוע הטיבעי של הקרקע ורק בקטעים בהם עשוי אדם להימצא בתעלה.
בחפירה על פי שיפוע טיבעי קיימת חשיבות לסוג הקרקע אותו ניתן לזהות על פי כללים שנקבעו במכון התקנים ולדעתו חובת הדיפון חלה בתעלות בקרקע חולית בלבד וכאשר מדובר בקרקע מסוג כורכר יבש למשל, יש כאלה שמתנהגים כמו סלע וניתן לחפור קירות זקופים כדי 90 מעלות ואחרים בזוית של כ- 30 מעלות.
בחקירה נגדית התברר כי מדובר בפרשנות של עד ההגנה לסעיפי החוק והתקנות, העד לא ערך בדיקה של סוג הקרקע במקום ואף לא ברור האם ומתי ביקר באתר נשוא כתב האישום, למרות צילומים שערך לטענתו בסמוך למועד האירוע.
 
מדבריו עולה כי רק בחודש ינואר 2010 בסמוך למועד זימונו לבית המשפט נתבקש להתייחס בחוות דעת לחמש השאלות שהוצגו מטעם ההגנה (ראה פרוטוקול ישיבת יום 12.4.10 עמ' 122).
פרשנות עד ההגנה נוגדת בעליל את לשון התקנות ובוודאי את תכליתן.
תקנה 112, אינה מסייגת את סוג הקרקע, כאילו מדובר בקרקע חולית בלבד המחייבת דיפון.
לעניין קרקע חולית קיימת תקנה נפרדת המייחדת אותה (תקנה 119).
תאוריית "צוקי הכורכר" אף היא אינה תואמת את המציאות בשטח נשוא כתב האישום ולפיכך, הנני דוחה את הגירסה הנטענת.
10.7 הפרשנות הראויה בהתאם לנוסח התקנה ותכליתה, אינה מתיישבת עם טיעוני ההגנה.
 תקנה 112 (א) קובעת בלשון ברורה את חובת הדיפון:
צידי חפירה, שעומקה עולה על 1.20 מ' יובטחו מפני התמוטטות על ידי דיפון מתאים.
 הסייג הוא, למעט חפירה לפי השיפוע הטיבעי של הקרקע שאין עימה סכנת התמוטטות.
 היטיב להבהיר את תכלית התקנה ע.ת/1 בעדותו: "תקנות הבטיחות בעבודות בניה, ובמיוחד בעבודות עפר יש דרישה שקובעת שכל חפירה שעולה לעומק מעל 1.20 מ' דורשת או שיפוע של דפנות החפירה או לתקן (לדפן) את דפנות החקירה (חפירה) לתמוך אותם ועל מנת למנוע את התמוטטות דפנות החפירה. זה המטרה של הדיפון.
 
 יש כמה סוגי דיפון בחפירות לא נחשבות שהן עמוקות משתמשים בדיפון מעץ, או יש פתרון אחר שאפשר להשתמש בו, זה ציוד שנקרא תא הגנה ...
 ... במקרה של התאונה הזו היו שתי אופציות על מנת למנוע את התאונה או להשתמש בדיפון מעץ או להשתמש בתא הגנה ...
 ... לא היה בפועל. לא זה ולא זה."
 (ראה פרוטוקול ישיבת 24.11.09 עמ' 4).
 תקנה 112 נוקטת בלשון ברורה לפיה תעלה חייבת להיות נתמכת אם עומקה מתחת לפני הקרקע או יותר מ- 1.20 מ', אלא אם כן נחפרה בשיפוע הטיבעי.
 מבצע עבודה אינו פטור מחובת הדיפון של תעלה אם החלק העליון חפור לפי שיפוע טיבעי של האדמה ובהמשכה היא נחפרת עם קירות תלולים.
 הדגש בסעיף קטן א' על המילה יובטחו (צידי החפירה ... יובטחו מפני התמוטטות), כאשר מבצע הבניה טוען כי אין ליישם לגביו את הוראת התקנה למרות שהחפירה היא לעומק העולה על 1.20 מ', עליו להוכיח שהחפירה נחפרה לפי השיפוע הטיבעי של הקרקע.
 (ראה סיפרו של מנחם גולדברג דיני בטיחות בעבודה מהדורה 13, 2005 עמ' 367).
10.8 באותה מידה, נקבע בסעיף קטן (ג) כי חומר או אדמה שהוצאו מחפירה יוחזקו במרחק המבטיח מפני התמוטטות המרחק לא יפחת מ- 50 ס"מ מדופן החפירה או משפתה.

 בהתאם לעדויות, היו במקום ערימות על שפת החפירה וגם אם תתקבל טענת ההגנה כאילו היה מרחק של כ- 50 ס"מ, מתברר כי לא היה בו כדי להבטיח מפני התמוטטות ולכך כיוון המחוקק שהמרחק לא יפחת מ- 50 ס"מ. אם הדבר אינו מבטיח מפני התמוטטות, יש לקחת מן הסתם מקדם בטחון יותר גדול. הראיה כי קיומן של אותן ערימות היה אחד הגורמים להתמוטטות התעלה, כמו גם החפירה שבוצעה כאמור בסמוך למבנה קיים, דפנות אנכיות ללא שיפוע , הכל כמפורט בדו"ח משרד העבודה (ת/22.)
 
10.9 הסייג של הימצאות אדם בתעלה בקטע מסויים, מוטב שלא היה נטען כלל, כמו גם טענת ההגנה כי המנוח קפץ מיוזמתו לתעלה וביום האירוע לא היו פועלים שירדו לתעלה, הכל בהקשר לסייג של הימצאות אדם בתעלה.
 מהעדויות עולה כי בתעלת הביוב שנחפרה על ידי הטרקטור, הונחו צינורות ובריכות והיו במהלך שלושת ימי החפירה, פועלים בתוך התעלה כמו גם ביום האירוע ולא סביר כי הירידה הפתאומית הנטענת של המנוח לתוך התעלה היתה בגדר אירוע בלתי צפוי וחד פעמי.
 (ראה ע.ת/2 ישיבת יום 24.11.09 עמ' 46 לפרו'; ע.ת/3 ישיבת יום 24.11.09 עמ' 55 לפרו').
 
אין לקבל את טיעוני ההגנה הנסמכים על פרשנות המומחה מטעמה, כאילו חל סייג לחובת הדיפון, רק מקום בו נמצא אדם בתעלה.

תקנה 112 אינה מתנה חובת דיפון בסייג הנטען.
תקנה 113 מתייחסת לחפירה על ידי מכונה, מכונה שאינה מצריכה לצורך פעולתה הימצאות אדם בתעלה, כגון מכונה ו/או כלי שעומד מחוץ לתעלה וחופר באמצעות כף.
פרשנות זו הבאה מפי עד ההגנה, עומדת בחלל ריק, אינה מעוגנת בחומר הראיות ואינה תואמת את אופן ביצוע העבודה ותנאי השטח.
 
10.10 בחפירה פתוחה במימדים נשוא כתב האישום, ניתן בהחלט לקבוע מימצאים על בסיס דו"ח חקירת תאונת עבודה (ת/22) אשר נתמכים בעדויות ומוצגים לעניין טיב הקרקע והנסיבות שגרמו להתמוטטות התעלה, לרבות אופן קרות האירוע.
 הוראות התקנות הצריכות לעניין, מתייחסות לאפשרות של התמוטטות דפנות חפירה שלא לפי השיפוע הטיבעי של הקרקע, מבלי לציין את סוג הקרקע מבחינת הרכבו הגאולוגי המדוייק (למעט התייחסות ספציפית לתעלה באדמה חולית תקנה 119).
10.11 מהעדויות עולה בברור כי התעלה נשוא כתב האישום לא נחפרה בשיפוע הטיבעי ובתוואי הקרקע במקום וכל העדים הנוגעים בדבר, תרתי משמע, (פועלים שעבדו באתר גם ידנית ובאו במגע עם האדמה) התייחסו להרכב האדמה במקום, היותה בלתי יציבה.

 התעלה נחפרה בצמוד למבנים סמוכים, דבר שלא איפשר שיפוע כלשהו כמו גם בעת החפירה נחשפו יסודות המבנים הסמוכים כמפורט בת/22.
לכך יש להוסיף עונת הגשמים אליה התייחס הדו"ח של ע.ת/1 שהיה כאמור במקום כשעתיים לאחר האירוע.
 מדו"ח חקירת משרד העבודה והתמונות הנספחות לו שצולמו בזמן אמת בצרוף העדויות, ניתן לראות בצורה ברורה את מצב פני השטח, לרבות דפנות החפירה במקום בו מצא המנוח את מותו. 
 להבדיל מפסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה 23267-08-09 (שבו), המצוטט בהרחבה בסיכומי ההגנה, לא מצאתי להטיל דופי במהימנות העדויות ובעיקרן עדותו של ע.ת/1.
 עיקרו של פסק הדין דלעיל מתייחס לאי התערבות ערכאת הערעור בקביעת עובדות ומהימנות בהקשר לנסיבות והתשתית העובדתית שנקבעו בבית משפט קמא.
 להבדיל מפסק הדין שם, בענייננו, עדותו של המפקח מטעם משרד העבודה והדו"ח משקפים נאמנה את הנתונים שנמצאו בשטח בזמן אמת ועל  פני ציר הזמן.
 המדובר בעדות מפי מומחה בעל נסיון ומכלי ראשון, אשר תיעד את המימצאים והם משקפים נכונה את פני השטח, תואמים במדוייק את דרך ואופן התרחשות הדברים באתר הבניה, הגורמים להתמוטטות התעלה, לרבות הדרכים שניתן היה לנקוט כדי למנוע את התוצאה.
 
 
 
11. מינוי מנהל עבודה באתר:
11.1 אין מחלוקת כי בין הנאשם (כקבלן) לבין וולף שמוקלר (כמנהל העבודה) נחתם "הסכם העסקה" (ראה ת/6),  וכי נשלחה הודעה כדין למשרד התמ"ת עליה חתום מנהל העבודה (ראה ת/9).
מנהל העבודה החל את עבודתו בחודש מרץ 2004.
11.2 המחלוקת העובדתית והמשפטית מתייחסת לשאלה האם במועד ארוע התאונה 23.2.05 היה באתר מנהל עבודה בהתאם להוראות החוק.
11.3 מנהל העבודה, וולף שמוקלר, טוען בעדותו כי החל לעבוד אצל הנאשם בחודש מרץ 2004 וסיים בפועל את עבודתו באתר ביום 18.1.05.
בעדותו טוען כי החל מיום 24.1.05 ועד ליום 2.2.05 עבד באתר אחר של הנאשם בסביון וביום 7.2.05 נתבקש להגיע לאתר ברשפון (נשוא כתב האישום): "ב-7 לפברואר אני באתי לרשפון ובערך ב-15:30-15:00, ככה הוא לקח אצלי רכב, משהו שלו, שהיה צמוד אלי...היו שמה טייחים, עבדו, הוא נותן להם את הרכב. הוא אמר שאנחנו גמרנו, סיימנו עבודה.
ש: פיטר אותך?
ת: הוא אמר שאין צורך שאני בא עוד לעבודה אצלו. ב-7 לפברואר".
(פרוטוקול ישיבת 16.12.09 עמוד 22 שורות 8-19).
 
בהמשך מתאר העד כי הגיע ב-15.2.05 על מנת לקבל משכורת ומכתב פיטורין וביום 22.2.05 הגיע למשרדי החברה לקבל תלושים לחודשים דצמבר וינואר.
במהלך החקירה הנגדית עמד העד על דעתו כי המועד האחרון בו תפקד כמנהל עבודה באתר היה 18.1.05 וכי הנאשם הודיע לו על פיטוריו ביום 7.2.05.
11.4 לגירסה העובדתית של מנהל העבודה וולף שמוקלר, לפיה מאז פיטוריו לא נכח באתר לצורכי עבודה נמצאו תימוכין בראיות נוספות, (עדויות ומוצגים).
 ע.ת/2 ויקטור רובינשטיין שהיה פועל שכיר באתר התייחס להיותו של וולף שמוקלר מנהל עבודה:"וולף מהתחלה שבאנו הוא היה מנהל עבודה. מהנדס. עבדנו, וולף עשה הרבה טעויות שמה וגיל אמר שעכשיו מנהל העבודה, ירוחם שנהרג...אחרי כמה חודשים הוא הלך לאתר אחר. אני לא זוכר, בסביון. בוילה אחרת. כל העבודות קיבלנו מירוחם שנהרג...
 פעם אחרונה ראיתי אותו לפני התאונה, הוא בא ואמר שהוא פטור...
 יום לפני. הוא בא לא בבגדי עבודה, אמר שהוא לא עובד, וגיל חייב לו כסף, והוא חיפש אותו. הוא הלך וזהו...
 ... אני שמעתי שוולף פוטר שבוע, שבועיים, לא זוכר בדיוק, אבל אמרו כבר שהוא פוטר. בדיוק הוא בא יום לפני זה לחפש את גיל".
(פרוטוקול ישיבת 24.11.09 עמוד 48 שורות 4-21).
 

בחקירה נגדית נדרש לשאלה מי היה מנהל העבודה בפועל באתר במועדים הסמוכים לארוע התאונה וענה כי ירוחם המנוח, תפקד כמנהל עבודה בפועל, ממנו התקבלו כל ההנחיות לביצוע העבודה וכי וולף שמוקלר אמר לו שהוא פוטר: "...וולף כבר עבד מזמן באתר אחר, היה רק ירוחם" (עמוד 49 שורה 25).
11.5 ע.ת/3 ישראל סודמי הטרקטוריסט מציין בין השאר בעדותו כי בכל שלושת הימים בהם עבד באתר לצורך חפירת תעלת הביוב, לא ראה את מנהל העבודה וולף שמוקלר, שמע כי הוא פוטר ומבחינתו: "המנוח נתן לי את ההוראות במשך הימים". (פרוטוקול ישיבת 24.11.09 עמוד 58 שורה 20).
 
11.6 ע.ת/4 שרון אמיר, מזמין העבודה והבעלים של הנכס, התייחס בין השאר בעדותו למנהלי עבודה שהיו באתר ולהיכרות עם המנוח ירוחם שוקר ז"ל: "כל כמה חודשים הוא החליף מנהל עבודה וכן התייחסנו לנושא הזה... כן. הכרתי (הכוונה למנוח). ראיתי אותו הרבה פעמים באתר...
 ... כן. הוא היה, הוא לא התחיל מהתחלה, הוא הצטרף באיזה שהוא שלב, הוא החליף, למיטב ידיעתי הוא החליף את מנהל העבודה הקודם".
 (פרוטוקול ישיבת 16.12.09 עמוד 6 שורות 18-28). 
 
 
11.7 ע.ת/5 רחמים חסון, מפקח מטעם חברת הפיקוח "אפרתי מדפיס" התייחס בעדותו להוראות הדין לפיהן הקבלן צריך להודיע למשרד העבודה על מינוי מנהל עבודה וכי לא ידע על מינויו של המנוח כמנהל העבודה למרות שהבחין כי וולף שמוקלר מנהל העבודה הרשום לא נוכח באתר וכי לא היה ידוע לו כי המנוח היה מנהל העבודה במועד התאונה (פרוטוקול ישיבת 16.12.09 עמוד 9 ועמוד 16).
 ע.ת/8 האני בשארה פועל שכיר במקום שעבד באתר ביום הארוע מתייחס למנוח בתשובה לשאלה האם היה מנהל העבודה במקום: "נותן לנו סידורים. לא יודע אם יש לו עבודה בתור מנהל עבודה אבל היה נותן סידורים".
 (פרוטוקול ישיבת 7.1.10 עמוד 43 שורות 27-28).
11.8 בהתאם לגירסת ההגנה, הודיע הנאשם למנהל העבודה וולף שמוקלר על פיטוריו ביום 7.2.05, אך בהתאם לחוזה העסקה הכוונה היתה שהפיטורין יכנסו לתוקף בתוך 30 יום.
 לפיכך, טוען הנאשם, כי במועד ארוע התאונה היה וולף שמוקלר מנהל עבודה באתר.
 בנוסף, מונה המנוח ירוחם שוקר, כמנהל עבודה בפועל אף שטרם דווח עליו למשרד התמ"ת.
 
 

 כל ניסיון במהלך עדותו של הנאשם בבית המשפט להציג גירסה לפיה תפקד וולף שמוקלר כמנהל עבודה באתר במועד ארוע התאונה במקביל למנוח שהיה אף הוא מנהל עבודה, אינו מתיישב עם מארג הראיות.
11.9 ע.ת/1 בוריס ליבוביץ עומת בחקירה הנגדית עם דרישות החוק והתקנות לעניין מינוי מנהל עבודה, חוזר ומדגיש כי לא נתקבלה הודעה כדין לגבי ביטול מינויו של מנהל העבודה וולף שמוקלר, אף כי היו עדויות שהתייחסו גם למנוח כאל מי שהתנהג כמנהל עבודה במקום.
(פרו' ישיבת 24.11.09 , עמ' 34 עד 40).
 
11.10 עדותו של וולף שמוקלר היתה מהימנה, לא נסתרה בכל הקשור למועדים בהם פוטר מהעבודה והפסיק לשמש כמנהל עבודה בפועל באתר.
 העדות נתמכה על ידי עדי תביעה ומוצגים כגון, רישום יומני עבודה במועדים הרלוונטים (ראה ת/23).
 המנוח ירוחם שוקר היה איש צוות בכיר, מנוסה, אך לא מונה בפועל כמנהל עבודה ואף ספק אם היתה הכשרתו מספקת לקבלת המינוי
על-פי דין.
באותה מידה לא מצאתי לקבל את עדותו של עד ההגנה ד"ר ביקלס כאילו אין הבדל בין שתי התעודות (ת/4 של המנוח ונ/5 של שמוקלר), שכן אין הדבר נמדד בהיקף הקורס אלא בנתונים נוספים כגון הכשרה והשכלה.
 הנאשם מודה בחקירה נגדית כי לא רשם את המנוח במשרד העבודה:
"ש. אני מפנה אותך לת/1 שורה 6. שם אתה אומר: ירוחם רשום כמנהל עבודה ברשם הקבלנים, במשרד העבודה לא רשמתי אותו?
ת. נכון.
ש. גם אישרת את זה היום נכון?
ת. נכון."
(ישיבת יום 7.2.10, עמ' 92).
כך או כך, אין חולק כי המנוח מעולם לא מונה כמנהל עבודה, ואינו מופיע ברשימה הארצית של מנהלי עבודה בפורום המוסמך. (ראה פרו' ישיבת 24.11.09 עמ' 31).
11.11 הנני דוחה את גירסת ההגנה לפיה היו בעת ארוע התאונה שני מנהלי עבודה.
עובר למועד ארוע התאונה הודע לוולף שמוקלר על פיטוריו, נלקחו ממנו הרכב והטלפון, ומאותו שלב הפסיק לתפקד כמנהל עבודה, עובדה שהיתה ללא ספק בידיעת הנאשם.
ההודעה על פיטורים ושלילת ההטבות והכלים לביצוע העבודה שנעשו ישירות בין הנאשם לבין מנהל העבודה, עובר למועד ארוע התאונה, מצביעים על התנהגות מפורשת ומכללא לסיום ההתקשרות.
העדים שנכחו באתר ביום התאונה, מצהירים כי וולף שמוקלר לא נראה במקום מאז פיטוריו, לא תפקד כמנהל עבודה ומי שנתן הוראות בשטח ביום התאונה היה המנוח (ע.ת/2 פרו' 24.11.09 עמ' 48; ע.ת/3 שם, עמ' 57, 58; ע.ת/5 פרו' 16.12.09 עמ' 9; ע.ת/8 פרו' 7.1.10 עמ' 44; ע.ת/11 פרו' 7.1.10 עמ' 53).
גירסת הנאשם כאילו היה סיכום דברים לפיו מיום הפיטורין הנטען, 7.2.05 ימשיך וולף שמוקלר לתפקד כמנהל עבודה עוד 30 יום – נוגדת את העדויות בשטח ואינה עומדת במבחן המציאות והשכל הישר.
11.12. הנאשם ידע היטב עובר לאירוע נשוא כתב האישום, כי מנהל העבודה וולף שמוקלר אינו נמצא באתר ואינו מתפקד כמנהל עבודה.
 הנאשם הוא זה שהודיע לו אישית, על פיטוריו.
 הנאשם חתם על המסמך המודיע לרשם הקבלנים שוולף שמוקלר הפסיק לעבוד ביום 7.2.05 ומודיע על המחליפים המוצעים (וביניהם המנוח), הודעה בכתב מיום 22.2.05 לפני האירוע נשוא כתב האישום  ויש בה כדי לחזק את המימצא העובדתי בבסיס הטענה כי וולף שמוקלר אכן לא תפקד כמנהל עבודה ביום התאונה. (ראה ת/7).
 ביומני העבודה (ת/23) אין רישום כלשהו של וולף שמוקלר בזמנים הרלבנטיים, למעשה אין תיעוד כלשהו ביומן העבודה בין התאריכים 17.2.05 ועד ליום התאונה 23.2.05 (ראה מזכר ת/29).
11.13 המנוח, ירוחם שוקר ז"ל אשר מהעדויות עולה כי היה עובד מקצועי, מיומן ונעים הליכות, ספק אם הוכשר לשמש כמנהל עבודה, אך אין מחלוקת כי ביום אירוע התאונה לא מונה כדין בהתאם להוראות החוק והתקנות.
 התנהלות העבודה באתר, כאשר מהעדויות עולה כי המנוח היה בבחינת "ראש צוות" ונהג לתת הוראות ואף חתם ביומן העבודה כמנהל עבודה (ת/23) – אינה יכולה לשמש תחליף לקיומו של מנהל עבודה באתר, על כל המשתמע מכך הן מבחינת הוראות הדין והן מבחינת הגדרת התפקיד.
 
 אופן התייחסות צוות הפועלים באתר למנוח, אף היא אינה מלמדת דבר על מינוי כדין, אף אם השתמשו במונח מנהל עבודה: "הם השתמשו במושג הזה, אבל מבחינתי זה לא מדבר. כל עוד זה לא אדם שאושר על ידינו כמנהל עבודה, אני לא מתייחס אליו, ולא מתייחס לכל אחד שקורא, יכולים לקרוא לו גם מנהל פרוייקט. זה לא אומר שהוא בתפקיד מנהל עבודה." (ע.ת/1 ישיבת 24.11.09 עמ' 39).
הנאשם עומת בחקירה נגדית עם הרישומים ביומן העבודה (ת/23):
"ש. מפנה אותך ל- 9.2 תתייחס למה שרשום: צוות האני, צוות ירוחם, צוות איברהים.
ת. זה לדעתי חתימה של ירוחם אבל לא בטוח.
ש. צוות ירוחם – האם הוא ראש צוות?
ת. כן, ראש צוות ומנהל עבודה."
(ישיבת יום 7.2.10, עמ' 95). 
11.14 מחקירתו הנגדית של הנאשם עולה כי לגבי המנוח אין בידו מסמך בדבר הודעה על פעולת בניה (כגון: ת/9 לעניין מינוי וולף שמוקלר כמנהל עבודה), אף שבתחילת החקירה טען שמסמך כזה ישנו וימציא אותו למשטרה (ישיבת יום  7.2.10 עמ' 93, 94 לפרו').
 לא מצאתי לקבל את טענת הנאשם כאילו חתימת המנוח ביומן העבודה מהווה ראיה להגדרת תפקידו כדין כמנהל עבודה.
 
 
 טענת ההגנה לפיה המנוח שימש בפועל כמנהל עבודה, עובדה אשר גם ב"כ המאשימה הסכימה לה בסיכומיה, הנסמכת על הסכם העסקה ת/5 בין הנאשם (הקבלן) לבין המנוח (מנהל עבודה), לרבות ציון קורס הבטיחות בו השתתף ונסיונו, אינם יכולים לגבור על המשוכה הנדרשת למינוי מנהל עבודה כדין, לרבות דיווח בהתאם להוראות התקנות.
 הסכם העסקה ת/5 אינו חתום על ידי המנוח, כישוריו של המנוח לא נבדקו, לא נבחנו, לא אושרו ואין ראיה להסמכתו לשמש כמנהל עבודה בהתאם לתנאים הנדרשים על ידי המפקח האיזורי לעבודה.
 עדי ההגנה שזומנו לעניין זה, לרבות המוצגים מטעמם (ע.ה/2 וע.ה/3) לעניין הטענה כי המנוח היה בעל הכשרה מתאימה לשמש כמנהל עבודה ואולי אף שימש בתפקיד זה בעבר, אין בה כדי לתמוך בגירסה עובדתית לפיה במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, הוסמך לכך.
 תכליתה של תקנה 2 (ב) לתקנות הבטיחות בעבודה אינה מסתפקת במינוי מנהל עבודה לפי בחירתו החופשית של מבצע הבניה, אלא דורשת אדם בעל כישורים כמפורט בתקנות לרבות פרטים שניתן יהיה לבחון את זהות האדם, כשירותו והתאמתו.
 בכל מקרה, אין מחלוקת כי הנאשם לא דיווח על המנוח עובר לאירוע התאונה ולא נתקבל אישור כנדרש.
11.15 לא מצאתי לקבל את טיעוני ההגנה כמפורט בסיכומים בכתב לעניין מינוי המנוח כמנהל עבודה במקביל לוולף שמוקלר, כמו גם הטענה שבכל הזמנים בהם נכח שמוקלר באתר ושימש כמנהל עבודה, לא מצא הנאשם לנכון לרשום גם את המנוח כמנהל עבודה, התכוון לעשות זאת, החל בטיפול במסמכים, אך לא הספיק לדווח כנדרש עד מועד אירוע התאונה.
 אין מקום לקבל את הטענה כי יש לראות את נוכחות המנוח במקום כמנהל עבודה לכל דבר ועניין, כולל החובה למלא אחר הוראות הבטיחות, וככזו יש בה כדי להסיר את החובה מכתפי הנאשם כמבצע הבניה.
 באותה מידה לא שוכנעתי מתשובותיו של מומחה ההגנה ד"ר ביקלס בחוות הדעת ובעדות, כמו גם מהתייחסות ההגנה לסיכומי התביעה כאילו היה המנוח מנהל עבודה מוסמך הנושא באחריות, אף שאין בכך כדי לשלול את אחריות מבצע הבניה.
 לטעמי, מתן הוראות בשטח, תיעוד שלא עבר ביקורת הסמכה ואישור בגופים הממונים, אינם יכולים להוות תחליף למימצא עובדתי, טיעון וראיה שניתן ליתן לה משקל.
 כל נסיון אחר, סותר בעליל את כוונת המחוקק שעיקרה שמירה והקפדה על כללי בטיחות, פיקוח על ביצועם כדי מניעת כשל תאונתי.
 בהתאם להלכה שנקבעה בע"פ 306/70: "חלק אורגני של המינוי הוא הודעה עליו למפקח העבודה האיזורי ... בלי הודעה כזאת, מבחינת רשות הבטיחות בעבודה, המינוי אינו קיים וכאילו לא היה.
 לא הודעת – כאילו לא מינית, אם גם בפועל היה מנהל עבודה."
 
 
 
 

 נסיון נוסף של ההגנה לטעון כי גם אם בפועל נעדר וולף שמוקלר מאתר הבניה בזמנים הסמוכים לאירוע התאונה, אין בהעדרות זו כדי להסיר אחריות כמנהל עבודה – נועד לכישלון.
 אכן ייתכן כי העדרות של ימים ספורים (כגון שירות מילואים), אינה פוטרת מנהל עבודה מאחריות, אך אין זה מצב הדברים כאן.
 אתר הבניה היה למעשה ללא מנהל עבודה כדין במשך תקופה (כחודש) ולמצער ביום אירוע התאונה.
 
11.16 בנסיבות, ניתן לקבוע כמימצא עובדתי כי בפועל, לא היה באתר ביום אירוע התאונה 23.2.05, מנהל עבודה בהתאם לדרישות החוק והתקנות.
המסקנה היחידה המתבקשת היא כי במועד הרלבנטי, התנהלה העבודה באתר ללא מנהל עבודה כדין, בהעדרו מוטלת על הקבלן ומבצע הבניה האחריות.
כל אפשרות אחרת נוגדת את לשון החוק, תכליתו ורוח הדברים ביסוד דיני בטיחות בעבודה.
 
 
 
12. סיכום ביניים:
 ביום אירוע התאונה נשוא כתב האישום 23.2.05, לא היה "מנהל עבודה" כהגדרתו בהתאם לדרישות החוק, באתר בו בוצעה החפירה.
 מנהל העבודה הרשום פוטר עובר למועד אירוע התאונה, הפסיק לשמש בתפקידו ולא היה נוכח באתר.
הנאשם לא הודיע על כך מיד למפקח העבודה האיזורי ולא הודיע על מינוי מנהל עבודה אחר.
 בהעדרו של מנהל עבודה - מוטלת האחריות בהתאם לתקנות על הנאשם כמבצע הבניה.
 בהתאם למימצאי דו"ח חקירת תאונת עבודה (ת/22), התנהלה העבודה במקום ברשלנות, תוך הפרת חובת זהירות, כאשר מערכת הנסיבות מצביעה על התרחשות בגדר כרוניקה צפויה מראש, שלא היתה צריכה להתרחש לו הכל היה נעשה כתיקנו והסתיימה בתוצאה קשה וטרגית של התמוטטות החפירה ומותו של המנוח.
 אחריותו האישית של הנאשם נובעת מהוראת החוק המתחייבת במישור המשפטי בעוולת הרשלנות בהתאם לדיני הנזיקין.
 
13. המסגרת הנורמטיבית:
13.1 הוראת החיקוק המיוחסת לנאשם הינה גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין: "הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו – מאסר שלוש שנים".
המדובר בעבירה תוצאתית, אשר היסוד הנפשי בה הינו רשלנות כהגדרתה בסעיף 21 לחוק: "רשלנות – אי מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, כשאדם מן הישוב יכול היה, בנסיבות העניין, להיות מודע לאותו פרט ובלבד –
(1) שלעניין הפרטים הנותרים היתה לפחות רשלנות כאמור;
(2) שאפשרות גרימת התוצאה לא היתה בגדר הסיכון הסביר".
13.2 בבסיס הגדרת רשלנות בעבירה פלילית מונח יסוד נורמטיבי ערכי, בהתייחס למונח "האדם מן הישוב" הקובע את רמת הזהירות הנדרשת בנסיבות, קרי קיום נסיבות נתונות שבהן יכול וצריך היה אדם לצפות קיומו של סיכון ולנקוט באמצעי זהירות למונעו.
13.3 בהתאם לפסיקה (ע"פ 7832/00 יעקובוב) המונח "אדם מן הישוב" אינו שונה ואינו קובע סטנדרט התנהגות אחר מהמונח "האדם הסביר" בדיני הנזיקין, אלא מהווה שינוי סמנטי בלבד וביטוי נרדף כדברי השופט חשין בדנ"פ 983/02 (יעקובוב): "אותו אדם מן הישוב, ידענו כולנו, הוא חלף – דיבור לאדם הסביר ידידינו הווירטואלי המלווה אותנו משכבר הימים במשפט הנזיקין, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות או במקומות אחרים בדין. אותו אדם סביר אינו אלא בית המשפט הוא עצמו ומתוך שיש זהות אין אותו מן הישוב לבין בית המשפט, ייקל עליו על בית המשפט לדעת מה יכול היה האדם הסביר לצפות מראש, קרי: מה חייב היה לצפות מראש ...
 ... הנה כי כן, אין חדש תחת השמש. האדם הסביר הוא האדם מן הישוב, ואת גבולות יכולת הציפיה של אותו אדם קובע בית המשפט."
 
13.4 ההלכה היא כי יסודות העבירה של גרימת מוות ברשלנות בדין הפלילי, חופפות את יסודות עוולת הרשלנות בדין האזרחי ומכאן יש לבחון את אמות המידה שנקבעו בעוולת הרשלנות.
המבחנים לקביעת יסודות עבירת הרשלנות מתייחסים לקיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרתה והתרחשות הנזק תוך קיום קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין התוצאה של גרימת המוות.
ראה בין השאר, רע"פ 4348/08 אפרים מארי נ. מדי" פורסם לאחרונה ביום 8.7.10 והאסמכתות שם.
13.5 יש לבחון את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי מול ההגנה על נפגע פוטנציאלי, תוך שילוב גורמים של תועלת כלכלית וחברתית, בצד שקולי מוסר הגינות וצדק (ראה ע"א 145/80 ועקנין נ. מ"מ בית שמש).
מבחן הסבירות הינו בעיקרו נורמטיבי – אובייקטיבי.
בנסיבות, יש לבחון את הסבירות לצורך קיומה של חובת הזהירות, היקפה והסטייה מרמת הזהירות, לרבות בחינת האמצעים שננקטו לצאת ידי החובה בנסיבות העניין הנתון.
 
 
 
13.6 הפסיקה המנחה לעניין חובת זהירות מושגית מתייחסת לאדם הסביר ולחובת הציפיות להתרחשות הנזק במסגרת "יחסי שכנות" שבין סוגי המזיקים לאלו שניזוקו ובדיקת סוג הפעילות של המזיק אל מול סוג הנזק שנגרם.
 חובת הזהירות הקונקרטית מתמקדת באירוע ספציפי של מזיק והנזק שגרם לניזוק בנסיבות המייחדות את האירוע וזאת מתגברת לנוכח סטנדרט התנהגות מחמיר כאשר מדובר בקיפוח חיי אדם.
 מידת הזהירות וההקפדה על יכולתו של אדם מן הישוב לצפות ולהיות מודע לסיכונים, גדלה ככל שמדובר באדם בעל תפקיד ו/או אדם מקצועי, כאשר ישומה של חובת הזהירות מתייחסת להערכת היכולת לצפות לפני האסון להבדיל מהשלב של הסקת מסקנות לאחר מעשה.
 יש להצביע על קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות לתוצאה בקשר סיבתי משפטי אותו על בית משפט לקבוע בתשובה לשאלה האם האדם הסביר, מן הישוב יכול וצריך היה לצפות את הנזק כתוצאה מהתנהגותו והאם הסיכון שיצר עלול היה לגרום בין היתר לתוצאה הקטלנית.
 
14. מעמדו של הנאשם:
14.1 טענת ההגנה המרכזית שנשמעה מפי הנאשם היתה כי הינו מנהל אדמיניסטרטיבי של חברה בע"מ, אינו בקיא בתחום הבניה מבחינה מקצועית ואינו שותף בשום דרך לאחריות מבחינת הבטיחות.
 אין מחלוקת כי הנאשם הוא הבעלים ומנהל/מנכ"ל היחיד של חברה בע"מ, הרשומה כחברה קבלנית ועוסקת בעבודות בניה במקביל במספר אתרים וכפי שמעיד על עצמו הנאשם: "... התחלתי לעבוד בעבודות בניה קטנות ממה שאני עושה היום כאשר את כל נושא הבניה רכשתי בילדות, את הזיקה ואת האהבה למקצוע  מסבי שהיה קבלן והיה מעורב בהרבה בניינים ידועים.
 עם חלוף השנים, ככל שהתקדמתי במקצוע, החלטתי למסד את העניין ולהקים חברה רשומה ...
 ... החברה עוסקת בעיקר, עיקר הפעילות שלה זה בניית בתים גדולים, וילות יוקרה ...
 ... מה שמאפיין את הבניה זו בניה איכותית תוך הקפדה על תהליכי ביצוע, על עמידה בלוחות זמנים ורמה מקצועית גבוהה ..."
 (ישיבת יום 7.2.10, עמ' 63).
14.2 המשא ומתן לבניית הבית נשוא כתב האישום כמו גם סיכום הדברים בכתב (חוזה ההתקשרות ותנאיו, אף שלא נחתם אך הצדדים פעלו על פיו) התנהל ישירות בין המזמין לבין הנאשם כקבלן (ראה ת/11 וכן עדותו של המזמין פרוטוקול ישיבת 16.12.09 עמ' 2 ש' 19 "ומתוך השלושה אחרי משא ומתן בחרתי את גיל דן").
 הנאשם כמנהל החברה, חתום על כל המסמכים והתכתובות בקשר לקבלת האישורים הנדרשים מהרשויות, הסכמי עבודה עם מנהל עבודה ו/או קבלן משנה (ראה ת/4 עד ת/10).
 כאשר נדרש הנאשם בחקירה נגדית להתייחס למחוייבות מול הרשויות ענה כי: "תפקידי בעניין הזה זה לדאוג שהחברה תעבוד על פי החוק, ועל הסטנדרטים הגבוהים של החוק". אך לגבי האתר נשוא כתב האישום, היתה בפיו תשובה אחרת: "זה היה תפקידם של המפקחים. זה רשום בטופס 4. אנחנו היינו ביצוע בלבד."
 בהמשך נתבקש להתייחס לעניין קבלת עובדים ודיווח לרשויות (ת/9): "אני אחראי לקבל את העובד לעבודה ופה כתוב – חתימת חותמת מבצע הבניה – זה אני. החברה. אם נשלח או לא נשלח, מי ששולח את זה זו מזכירת החברה". (ישיבת 7.2.10 עמ' 72).
 מהמשך החקירה הנגדית עולה בברור כי הנאשם הוא שביצע את עבודות הבנייה כקבלן ראשי, מול המזמין בהתאם לסיכום הדברים אף שהחוזה ביניהם לא נחתם פורמלית.
 הנאשם עומת בחקירה נגדית עם השאלה איך יתנהג באם לא יהיו עובדים מקצועיים בשטח: "ע"פ ההוראות היבשות ברגע שאין לי עובדים, אני צריך להפסיק את העבודה." (עמ' 74 לפרו').
 בהמשך הודה הנאשם כי בסוף שנת 2009 הרישום של החברה ברשם הקבלנים הושעה והיה צורך למלא אחר הוראות וטפסים ולא ברור האם בעת מתן העדות בבית המשפט (פברואר 2010) הוסדר העניין: "לא אופתע. אני יודע שפורמלית היא לא רשומה. יש לי מכתב מהם, מכתב זמני שאני יכול להציג אותו שהנושא בתהליך של רישום."
חרף הצהרה זו, הנאשם מודה כי הוא ממשיך לעבוד. (שם, עמ' 75).
 
 
14.3 מינוי מנהל עבודה בהתאם לדרישת התקנות מקל מנטל האחריות המוטל על מבצע הבניה, אך נטל זה חוזר אליו כל אימת שהפסיק מנהל העבודה לשמש בתפקידו ולא מונה מנהל עבודה אחר. במקרה כזה, יראו את כל החובות המוטלות על מנהל עבודה כמוטלות על מבצע הבניה. (תקנה 5 (ג).
 מבצע הבניה הוגדר בתקנות כקבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדיו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו.
14.4 בהעדר מנהל עבודה כהגדרתו בחוק, מוטלת האחריות לקיום התקנות, לרבות תקנות הבטיחות על "מבצע הבניה". (תקנה 5 (ג).
 באותה מידה לפי תקנה 6 (א) כאשר הטיל המזמין את בצוע העבודה על קבלן ראשי, יראו "מבצע הבניה" לעניין תקנות וכאחראי על נושא הבטיחות באתר הבניה ובכלל זה קיומה של שיטת עבודה בתוכה, שימוש באמצעי זהירות וכו'.
(ראה עדותו של המזמין ע.ת/4 בתשובה לשאלה מי היה אחראי על הבטיחות עבורו, פרו' ישיבת 16.12.09 עמ' 3 ש' 9).
 
 
 
14.5 הנאשם, הבעלים ומנהל החברה, היה בכל הזמנים הרלבנטיים הנושא באחריות כמבצע הבניה והקבלן הראשי.
 לעניין אחריותו האישית של הנאשם, ראה סעיף 222 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל – 1970.
כותרת הסעיף אחריות מנהל תאגיד או שותף:
"חברה, אגודה שיתופית או כל חבר בני אדם אחר שעברו אחת העבירות לפי פקודה זו, רואים כאחראי לעבירה גם כל מנהל, שותף או פקיד אחראי של אותו חבר בני אדם, ואפשר להביאו לדין כאילו עבר הוא את העבירה, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ונקט אמצעים סבירים למניעת העבירה."
14.6 הגשת כתב אישום כנגד הנאשם גיל דן, בדין יסודה.
שני התנאים המצטברים בסיפא לסעיף 222 דלעיל, קרי העבירה נעברה שלא בידיעתו וכי נקט באמצעים סבירים למניעת העבירה – לא התקיימו ולפיכך רואים בנאשם כאחראי לעבירה על פי הרישא לסעיף.
 הסעיף אינו מתנה את הבאתו לדין של המנהל (שותף או פקיד אחראי) בהגשת כתב אישום נגד החברה ולא כל שכן בהרשעתה.
 הנאשם המגדיר עצמו כמנהל אדמיניסטרטיבי, ממלא אחר כל אחת מהגדרות התפקיד המפורטות בסעיף; מנהל, שותף, פקיד אחראי.
 כאשר למצער, בהתאם לפרשנות בחוק החברות גם פקיד אחראי מוגדר "כנושא משרה".
 

15. שאלת הרשלנות ואחריותו של הנאשם:
15.1 תכלית התקנות לצמצם את הסיכונים הבטיחותיים הנובעים ממלאכת הבניה ומכאן החשיבות להימצאותו של גורם אחד האחראי בכל גזרות הבניה וקיום התקנות, כמו גם כתובת ברורה האחראית כלפי נפגע לנזקים שנגרמו לו.
15.2 במסגרת זו יש לבחון האם הנאשם התרשל בדרך כלשהי אשר הביאה למותו של המנוח במישור העובדתי, האם היה במעשיו התנהגות רשלנית שאדם מן הישוב בנסיבות המקרה, יכול וחייב היה לצפות, כי עלולה לגרום לתוצאה אסורה ובמישור הנפשי – האם היתה יכולת סבירה להיותו של הנאשם ער לטיבה של ההתנהגות, לנסיבותיה ולאפשרות כי תגרום לתוצאה.
15.3 בהעדר מינוי מנהל עבודה כדין, מוטלת אחריות על הנאשם כמבצע בניה וכל אמות המידה שנקבעו לצורך בחינת ההתרשלות שגרמה לתוצאה, מובילות בהכרח למסקנה לפיה התנהגות הנאשם היתה בבחינת הפרת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי העובדים באתר ובכללם המנוח.

15.4 הנאשם כשל במילוי הוראות תקנה 2 לעניין מינוי מנהל עבודה:
 "מבצע בניה אחראי לכך כי כל עבודות בניה תתבצענה בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא מינהו."
 ברגע שהנאשם הודיע אישית למנהל העבודה הרשום על פיטוריו, לקח ממנו את המכונית והטלפון שהיו חלק מציוד העבודה ההכרחי, ידע כי הפסיק בפועל את תפקודו ולא נכח באתר, היה עליו לפעול בהתאם ללשון התקנה: "הפסיק מנהל העבודה לשמש בתפקידו, יודיע על כך מבצע הבניה, מיד, למפקח העבודה האיזורי, ימסור לו את הפרטים של מנהל העבודה שנתמנה במקומו וירשום בפנקס הכללי את שמו ומענו של מנהל העבודה שנתמנה כאמור."
 מקבץ הראיות מצביע באופן ברור וחד משמעי כי הנאשם לא פעל בהתאם להוראות המפורטות לעיל.
 טענת ההגנה כאילו אין לראות בנאשם כקבלן מאחר ואת הרשיון קיבלה חברה בע"מ בהתאם להעסקת עובדים מקצועיים, אינה פוטרת את הנאשם מאחריות ישירה כמבצע בניה.
 באותה מידה הטענה לאחריות שילוחית שלא ניתן לייחס לנאשם בהיותו מנהל אדמיניסטרטיבי של חברה בע"מ, אינה פוטרת מאחריות ישירה של הנאשם, אחריות הנלמדת באופן נחרץ מכל העדויות.
 העובדה כי התביעה בחרה להעמיד את הנאשם לדין כנאשם יחיד בלי לצרף את החברה בע"מ, אף היא אינה יכולה לשמש לזכותו, כמו גם הטענות לאשם תורם מצד העובדים המקצועיים הרשומים ברישיון הקבלן ו/או המנוח ו/או הטרקטוריסט - ברגע שיש ראיות ישירות למעורבותו של הנאשם כגורם רשלני קונקרטי, הוא נושא באחריות ואין הכרח כי יהיה הגורם היחיד והבלעדי.
 

15.5 בהתאם לכל העדויות, לא נערכה ביקורת בטיחות של החפירה מדי יום ולא התנהל פנקס כללי באתר בניגוד לתקנה 122 (א) (ב).
 (ראה סעיף 14 לדו"ח ת/22).
 טענת הנאשם כאילו דאג שיהיו במקום חומרי דיפון, נסתרה על ידי העדויות והמימצאים של ע.ת/1 שהגיע למקום כשעתיים לאחר התאונה.
 טיעון זה אף עומד בסתירה לגירסת ההגנה לפיה לא היה צורך בדיפון התעלה מלכתחילה.
15.6 בהתאם לכל העדויות, לא סופקו לעובדים אמצעי מיגון כלשהם, לא ניתנה הדרכה כלשהי לגבי כללי הבטיחות והסיכונים הקיימים באתר, לא התנהל באתר פנקס הדרכה או פנקס כללי, למעט יומן עבודה.
 ראה פרק המימצאים בת/22.
 (ע.ת/3) הטרקטוריסט ישראל סודמי שעסק בעת אירוע התאונה בחפירת התעלה, מתייחס בעדותו למצב הדברים בשטח:
"ת. לא היה שום מיגון. זה גם לפי דעתי הם לא היו בעלי מקצוע, הם היו פועלי בניין כלליים לפי מה שראיתי במספר ימים האלה. לא היה להם לא חגורות, לא כובעי מגן, כלום לא היה.
 ש. תתייחס לדיפון, היה דיפון?
ת. לא היה שום ציוד בקירבת החפירה שאני חופר.
ש. לאורך כל הימים לא היה דיפון?
ת. לא היה שום דבר.
 
 
ש. תתייחס לדרך שבה ירדו הפועלים לתעלה?
ת. עם סולם בניין מעץ.
ש. תתייחס לאטימת התעלה בשעות שהפועלים לא עבדו באתר?
ת. לא כיסו את זה. זה חפירה שמיום שהתחלתי ביום ראשון היתה פתוחה." (ישיבת יום 24.11.09 עמ' 55). 
15.7 משהוכח קשר סיבתי בין הפרת החובה הסטטוטורית (הוראות תקנות הבטיחות) לבין התאונה, אין עוד מקום לפקפק מהי מידת הזהירות המתקבלת על הדעת שהיה על הנאשם לנהוג בה בנסיבות העניין.
 עצם העובדה שנקבעו אמצעי זהירות בחקיקה, היא הנותנת שהמפר את חובתו יורשע ברשלנות. (ראה ע"פ 153/51 שווילי נ' מ"י).
   
15.8 פרטי הרשלנות המיוחסים לנאשם בכתב האישום, הוכחו אחד לאחד.
 הנאשם לא דאג לכך שעבודת הבניה לרבות ובעיקר חפירת התעלה תתבצע בהנהלה ישירה ומתמדת של מנהל עבודה מוסמך שהיה עליו למנות, לא דאג להבטיח את צידי החפירה מפני התמוטטות למרות שעומקה היה מעל 1.2 מטר וצידיה אנכיים, לא דאג לשיטת עבודה שתבטיח את בטחונו של המנוח שנמצא בתוך התעלה (על ידי דיפון מתאים ו/או תא הגנה), לא ערך ביקורת בטיחות כנדרש מדי יום לפני תחילת העבודה ולא נוהל פנקס כללי לעניין זה, לא ניתנה הדרכה למנוח ולעובדים לעניין כללי הבטיחות והסיכונים באתר, לא נוהל פנקס הדרכה ובעיקר לא היתה הקפדה על ביצוע הנחיות בשטח.
 
15.9 לאותה מסקנה ניתן להגיע גם על ידי בחינת מעשי הנאשם והמטרה שביקש להשיג במצב דברים כאשר במשך תקופה של כחודש ולמצער בימים הסמוכים לאירוע התאונה, לא היה מנהל עבודה כחוק באתר הבניה.
 קרי, הסיכון בחפירת תעלה פתוחה, בצמוד למבנים שאינה מאפשרת שיפוע, חסכון באמצעי הגנה,  תוך ידיעה שפועלים נמצאים בתעלה, בלי לספק תמיכה לדפנותיה ו/או תא הגנה, ללא הדרכה ופיקוח יום יומי צמוד של הנחיות הבטיחות – בבחינת שיטת "בערך", "סמוך", "יהיה בסדר" (כהגדרת כב' השופטת ברלינר בע"פ 71198/00 גשר המכביה) – אל מול הסיכון אותו היה עליו למנוע, פגיעה בחיי אדם.
 אין כל ספק כי הדברים אינם עומדים ביחס ישר זה מול זה והערך של שמירה על שלמות הגוף והגנה מפני פגיעה העלולה להיגרם לעובד, עולה לאין שיעור על חיסכון כלכלי מכל סוג שהוא, כמו גם התנהלות המצביעה בעליל על העדר הקפדה על נוהל תקין במועד הנדרש על פי החוק והתקנות.
 
15.10. מהות הוראות הבטיחות בעבודה והתקנות היא קוגנטיבית.
 אין אפשרות להתנות עליהן או להעביר אחריות לביצוען, בעיקר לא לעובדים אשר להגנתם נועדו.
 התקנות נועדו למנוע תאונות מעובדים זהירים כמו גם מעובדים רשלניים וחסרי דעת.

 "מבצע הבניה" נמנה עם הסוגים של אישיות משפטית עליהם מוטלת אחריות מכוח הפקודה והתקנות.
(ראה בין השאר, פרופ' רות בן ישראל, שנתון משפט עבודה, כרך ג', תשנ"ב עמ' 11-45).
15.11 בגין טיבן של עבודות בניה המתנהלות בצורה מיוחדת הכרוכה לעיתים בפיצול אחריות בין מספר גורמים שונים (יזמים, מבצעים), נועד החיקוק להגן על העובד מהתחמקות אפשרית של הגורמים בטענה של העדר אחריות ישירה ומכאן, הגדרת התפקיד והאחריות של כל אחד מהגופים הפועלים באתר בניה.
 הדגש והמטרה הינם בקביעת כתובת ברורה לאחריות בטיחותית והם שעומדים מאחורי הוראות הפקודה והתקנות.
 
15.12 סעיף 304 לחוק העונשין דן בגרימת מוות ברשלנות על הגורם שלא בכוונה למותו של אדם מחוסר זהירות, או במעשה פזיז או לא איכפתי.
 בהינתן חובה על פי חוק והפרת החובה מוכחת, הרי זו התרשלות פלילית.
 מטרת הסעיף להציב סטנדרט מחמיר בכל האמור לקיפוח חיי אדם, מגמת החקיקה ותכליתה להזהיר ולהתריע מפני אדישות, חוסר איכפתיות וזלזול בחיי אדם.
 (ראה בין השאר, סיפרו של מנחם גולדברג, דיני בטיחות בעבודה מהדורה 13 2005, עמ' 566 והאסמכתאות שם).
 
15.13 פקודת הבטיחות בעבודה מהווה למעשה חיקוק בעל אופי עונשי.
 ההגנה על בטיחות ובריאות העובד, בעלת ערך אנושי כלכלי וחברתי מן המדרגה הראשונה, מצילה חיי אדם ומונעת נכות.
במסגרת זו, כאשר מוכח הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות הנמדדת כאמור בקנה מידה הזהה להליך אזרחי, לבין התאונה – נקבעת האחריות בפלילים.
15.14 למרבה הצער, בפרק הזמן בו התרחשה התאונה נשוא כתב האישום, רשלנותו של הנאשם עולה בברור מכל התנהלות העניינים, כאשר פרטי הרשלנות קשורים בקשר סיבתי ישיר לתוצאה הסופית.
 בנסיבות בהן אין מנהל עבודה במקום, אין מי שמפקח ודואג בפועל לביצוע הוראות הבטיחות, היה על הנאשם לצפות את הסיכון הבטיחותי בחפירת תעלה ללא אמצעי מיגון בנסיבות בהן ניתן היה למנוע את אירוע התאונה על ידי התקנת דיפון מתאים והבטחת דפנות החפירה מפני התמוטטות.
 אין מקום לקבל את טענת העדר קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק, שכן בהתאם להלכה הפסוקה אין צורך לצפות את דרך השתלשלות האירועים שהובילו לתוצאה, או את האופן המדוייק בו ארעה בפועל – ובלבד שהתוצאה תהיה במתחם הסיכון שנוצר ולא תהיה חריגה מאוד (מבחן הצפיות הורחב גם למקרים של התערבות גורם שלישי, כגון כניסת המנוח לתעלה) ונקבע כי אין בכך כדי לשלול את הקשר הסיבתי בין מעשה ומחדל לבין התוצאה.
(ראה ע.פ. 8827/01 שטרייזנט נ' מ"י).

16. סוף דבר:
בקביעת רמת האחריות הפלילית יש חשיבות לשאלת מקור הנזק, אופיו וטיבו של הסיכון על דרך בחינת מעשה או מחדל של הנאשם.
רמת הזהירות נמדדת בהתאם לנסיבות המייחדות את האירוע.
המבחן שנקבע בלשונו הציורית של כב' השופט חשין: "האדם הסביר הוא האדם מן הישוב, ואת גבולות יכולת הציפיה של אותו אדם קובע בית המשפט" - משקף נאמנה את התוצאה האפשרית היחידה הנלמדת במכלול הנתונים והנסיבות בתיק זה.
הנטל המוטל על התביעה בסופו של יום, קרי הוכחה מעל לספק סביר, אין בו כדי להכתיב בהכרח את הדרך בה יוכח.
(ראה ע"פ (ת"א) 71565/00 פרשת גשר שפירים).
התביעה הניחה תשתית ראייתית המבוססת היטב הן להוכחת הגורם והנסיבות לקריסת התעלה והן לעניין הוכחת רשלנות הנאשם שהיתה הגורם הישיר לתוצאה.
טענות ההגנה, על אף ניסוחן הרהוט, כמו גם תשובותיו של המומחה בחוות הדעת מטעם ההגנה, מנותקות מהמציאות כפי שהוכחה.
 
מימצאי ומסקנות דו"ח משרד העבודה מבוססים על אדנים איתנים, לא נסתרו בכל הנקודות השנויות במחלוקת אל מול תרחיש תאורטי מצידו של המומחה מטעם ההגנה.
אופן התנהלות הנאשם ונסיונו למזער את חלקו ו/או אחריותו, על דרך כוונה לבצע דברים שלא בוצעו; אי דיוקים במסירת מידע לגבי רישום החברה כיום; נסיון להטיל אחריות על אחרים, תוך תיאור מצב מצוי אך לא רצוי - תומכים בגירסת התביעה להתנהלות רשלנית של הנאשם.
התביעה הרימה את נטל הראיה המוטל עליה בהליך פלילי להוכחת עובדות כתב האישום ויסודות עבירת החיקוק, לפיכך הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
זכות ערעור כחוק.
<#4#>
ניתנה והודעה היום ז' כסלו תשע"א, 14/11/2010 במעמד הנוכחים.
 
 
חנה שניצר-זאגא, שופטת
 
ב"כ הנאשם:
אבקש לשלוח את הנאשם לתסקיר בטרם הרשעה לאי הרשעה.
אם בימ"ש אינו סבור שיש מקום לקבלת התסקיר בסוגיה זו, אבקש דחיה לטיעונים לעונש.
ב"כ המאשימה:
עמדתנו היא להרשעה ולמאסר. נסכים לדחיה לטיעונים לעונש.
החלטה
1. לא מצאתי כי יש מקום למעורבות שירות המבחן בעניין בקשת ההגנה לאי הרשעה בתיק זה.
2. נדחה לטיעונים וראיות לעונש ליום 23.12.10 שעה 12:00.
הנאשם מוזהר בדבר חובת התייצבותו.
 
ניתנה והודעה היום ז' כסלו תשע"א, 14/11/2010 במעמד הנוכחים.
 
 
חנה שניצר-זאגא, שופטת
הוקלד על ידי: יסמין חיון
 
 share share
תפריט ראשי מידע וכלי עזר תחומי עיסוק אודות מדריך עורכי הדין ®Martindale-Hubbell ישראל

מדריך עורכי הדין ®Martindale-Hubbell ישראל
מופעל על ידי ProGuides – מדריכים ייעודיים של בעלי מקצועות
חופשיים בישראל, תחת הזיכיון של ®LexisNexis Martindale-Hubbell
המובילה בעולם למידע על עורכי דין, מגשרים פרטיים ומשרדי גישור.
מדריך עורכי הדין ®Martindale-Hubbell ישראל הינו מאגר המידע
הגדול, המקיף והאמין ביותר על עורכי דין בישראל, מגשרים ובוררים בישראל.
עורך דין - לעדכון פרטים, להרשמה ולכל שאלה צור איתנו קשר.
תנאי שימוש  | © 2014 ProGuides