בית המשפט דחה תביעת גבר לזכויותיו בזכויותיה הכספיות של אשתו במסגרת הסכם גירושיהם
פסק הדין ניתן ב-יום רביעי 28 ינואר 2009
בתי המשפט
בית משפט לענייני משפחה
מחוז תל אביב תמש042990/06
תמש042991/06
תמש042992/06
בפני: כב' השופטת טובה סיון תאריך: 28/01/2009
בעניין: ל.ח. ת.ז. ...
ע"י ב"כ עו"ד הרשקוביץ התובעת
נ ג ד
י.ק. ת.ז. ...
ע"י ב"כ עו"ד רביב תירם הנתבע
פסק דין
1. הצדדים, אשר יכונו להלן "האישה" ו"האיש", חיו כידועים בציבור במהלך כ- 10 שנים, משנת 1996 ועד לפרידתם בשנת 2006.
2. במהלך חייהם המשותפים נולדו להם ילדיהם: ר. ב- 18.6.97, ות. ילידת 22.10.00, (להלן: "הקטינים").
3. עניינו של פסק דין זה בתביעת האישה בשמם של הקטינים לפסיקת מזונותיהם, קביעת משמורתם, וסדרי הראיה, ובתביעתו של האיש לזכויותיו בזכויותיה של האישה אשר נצברו עבורה במספר קופות בחברות היי-טק בהם עבדה במהלך תקופת חייהם המשותפים, ומטלטלין (וראה כאמור בנספח א לכתב תביעתו).
4. העובדות כתשתית להכרעה בשתי התביעות:
הצדדים החלו את חייהם תחת קורת גג אחת בדירה שכורה בשנת 1996.
בתחילת דרכם המשותפת החל האיש את לימודי המשפטים ולמחייתו עבד בעבודות זמניות. באותה עת סיימה האישה את לימודיה והכשרתה כמהנדסת תוכנה, והשתלבה בחברת מחשבים, תוך שבעת ההיא שימשה כמפרנסת עיקרית את התא המשפחתי-הזוגי.
בשנת 1997 נולד ר., ובין הצדדים לא קיימת מחלוקת כי האיש טיפל בו, צוותא חדא עם לימודיו, בעוד שהאישה הקדישה שעות רבות, לעיתים לתוך הלילה, בעבודתה, בקידומה, ובהגדלת הכנסתה.
הכנסתה של האישה איפשרה את רמת החיים של המשפחה. הכנסתה של האישה בעת ההיא הייתה מעל ההכנסה הממוצעת במשק, ואיפשרה בין השאר לאיש לסיים את לימודי המשפטים בהצטיינות.
בשנת 2000 נולדה ת..
גם לאחר לידתה של ת. לא השתנה באופן מהותי המערך הכלכלי והארגוני בחיי המשפחה, דהיינו: הנטל הכלכלי העיקרי היה מוטל על כתפי האישה הכנסתה הייתה גבוהה באופן משמעותי מזו של האיש, אשר היה בתחילת דרכו כעו"ד, ובמקביל , טיפל גם בילדים בשעות המרובות בהם שהתה האישה בעבודתה.
בשנת 2006 נקלעו יחסי הצדדים למשבר עמוק, בעיקר לאור רצונה של האישה ברכישת דירה למגורי המשפחה ובכך לשפר את תנאי המגורים עבור הקטינים ועבורם, ולנוכח סירובו של האיש. מחלוקת זו אשר נראה כי הצטרפה למחלוקות נוספות שבין הצדדים הביאה לפירוד בין הצדדים אשר לא נישאו זה לזו, בכל שלב בחייהם המשותפים, ועל אף שלא הייתה כל מניעה אובייקטיבית לכך.
נטושה מחלוקת בין הצדדים, אם כי היא אינה משמעותית לענייננו, ובכך שלגירסת האישה בסמוך וקודם לרכישת הדירה אשר רשומה בבעלותה נטש האיש בצעד חד צדדי את משפחתו, ועזב את הדירה השכורה אשר שימשה כ-7 שנים את מגורי המשפחה. בעוד שלגרסתו של האיש הוא "נזרק" מהדירה על ידי האישה.
מספר חודשים לאחר הגשת התביעה למזונות, (אשר הוגשה ב- 30.8.06, ט.ס) עברו האישה עם הקטינים להתגורר בדירה בפ"ת אותה רכשה האישה בתמיכה כלכלית של הוריה, ובאמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא שנטלה מבנק משכן למשכנתאות בסך 800,000 ₪.
הנטל החודשי המוטל על האישה, בהחזרי המשכנתא ומחודש אוגוסט 2006 עומד על הסך של כ- 4,750 ₪ .
במועד הגשת התביעה עמדה הכנסתה החודשית של האישה כעובדת בכירה בחברת ההיי-טק על סך של כ-13,500 ₪.
במועד הגשת כתב הגנתו לתביעת המזונות, צירף האיש תלושי שכר מהם עולה כי כעובד שכיר כעו"ד במשרדו של עו"ד ..., עמדה הכנסתו על כ- 10,000 ₪ לחודש.
ביום 14.12.06 נפסקו מזונותיהם הזמניים של הקטינים בגובה של 4,000 ₪ לחודש.
האיש הגיש תביעה מטעמו ביום 14.9.06, אותה הגדיר כ"בקשה לפירוק שיתוף" אלא שעל פי סעדיה, ובסעיף 12 לכתב תביעתו עתר:
ליתן צוו הצהרתי כי הינו הבעלים של מחצית הרכב שבשימוש האישה והרשום על שמה מסוג רנו קליאו שנת ייצור 1999. מחצית מפרטי המטלטלין המפורטים בס"ק 2-16 (כולל) בנספח א המצורף לכתב תביעתו. וכן:
"15. הכספים המוחזקים בבנק הפועלים.....נכון ליום 1.5.06.
16. הכספים המוחזקים בקרן השתלמות ע"ש המשיבה, נכון לחודש מאי 2006.
17. הכספים המוחזקים בביטוח מנהלים ע"ש המשיבה, נכון לחודש מאי 2006.
18. הכספים המוחזקים בביטוח חיים ע"ש המשיבה נכון לחודש מאי 2006.
19. הכספים המוחזקים בקרן פנסיה ע"ש המשיבה, נכון לחודש מאי 2006.
20. כספים וזכויות לקבלת כספים של המשיבה. בכל מקום אחר, נכון לחודש מאי 2006."
האישה בכתב הגנתה לתביעתו זו של האיש (אשר להלן תכונה "תביעת הזכויות"), כמו בתצהיר העדות הראשית מטעמה וכמו בעדותה, עותרת לדחייתה על הסף או למחיקתה של תביעת הזכויות של האיש (בש"א 11763/06).
לטענתה של האישה דרושה עזות מצח מטעמו של האיש לטעון כי בינו לבינה היו חיי שיתוף. אמנם הצדדים חיו תחת קורת גג אחת, ואולם לטענתה, האיש עשה כל שלאל ידו כדי להימנע ממחויבות אישית, כמו גם ממונית, כלפיה. עוד ולטענתה, האיש שמר בהקפדה על הפרדה רכושית בינו לבינה, סירב להינשא לה, על אף שלא הייתה מניעה אובייקטיבית לנישואין אלה, סירב לנהל עימה חשבונות בנק משותפים, והסתיר בקפדנות במהלך חייהם תחת קורת גג אחת, כל מידע הנוגע להכנסותיו, ולבסוף קודם לניתוק ביניהם סירב להתקשרות כספית כל שהיא באשר לרכישת דירה משותפת. עוד מוסיפה וטוענת האישה כי במהלך 3 שנים במצטבר, במהלך עשר שנות מגוריהם המשותפים, נאלצה לפרנס את התא המשפחתי ממשכורתה בלבד, כמו גם מימון האיש, ומימנה באופן חלקי את שכר הלימוד שלו.
האישה אינה מכחישה את היותם של הצדדים בעת הרלוונטית (כעשר שנים) ידועים בציבור, ואולם מצביעה היא על האבחנה אשר נעשתה בפסיקתו של בית המשפט העליון, כמו בספרות המקצועית בין: "...לא הרי בני זוג החיים כ"ידועים בציבור" חרף רצונם להינשא, והדבר נמנע מהם בשל הדין האישי, כהרי בני זוג שחיים כ"ידועים בציבור", מכיוון שהם רוצים "לנסות" זה את זה אם יוכלו להתמיד בקשר אמיץ ביניהם..." (ראה: ע"א 52/80, שיר נ' פרידמן פ"ד לח(1) 443)), וכך ולטענתה, חייהם המשותפים ולידת שני הילדים המשותפים היו לאורך שנים, כעשר שנים, ומשהקפידו שניהם בפועל על הפרדה רכושית , יש באמור כדי להצביע על אי כוונת שיתוף, ולא על כוונת שיתוף התנאי בלתו לא יהיה זכאי האיש לזכות בסעדיו.
בנסיבות עניינם טוענת האישה כי האיש הוא זה שבחר להנהיג במהלך שנות החיים המשותפים הפרדה רכושית וכספית מופרדת, ולא הצליח להצביע על כל ראיה נוספת נדרשת על פי הפסיקה אשר תצביע על כוונת שיתוף כלשהיא שלו בנכסיה ובזכויותיה.
לגירסתו של האיש, הצליח הוא להראות את כוונת השיתוף מאורחות ונסיבות חייהם של הצדדים, והוא מפנה בין השאר לע"א 52/80 ישעיהו שחר נ' מנדל פרידמן פ"ד לח(1) 443, ומשכך זכאי הוא לחלוק עם האישה את הזכויות הצבורות לה במקום עבודתה אשר נצברו לה ממועד תחילת חייהם המשותפים למועד הפירוד (1.5.06, ט.ס), וכמו במכונית הנוסעים אשר בבעלותה ובשימושה, כמו גם במטלטלין אשר פורטו בנספח א' אשר צורף לכתב התביעה - מטעמו.
5. ראשית אכריע בתביעתו של האיש (תמ"ש 42992/06) ולאחר מכן בתביעות המשמרות והמזונות (תמ"ש 42990/06 42991/06).
6. המתווה העיוני והמשפטי:
בפרק זה מצאתי לבחון את היחסים הפנימיים , רכושיים, ואותה כוונת שיתוף בין הצדדים בראי הפסיקה, והספרות, מאחר ואין מחלוקת כי השלב הראשון מולא – מגוריהם של הצדדים תחת קורת גג אחת קיום תא משפחתי, הולדת שני ילדים, אלה יכנסו להגדרת "ידועים בציבור".
השלב השני באספקלרית הספרות והפסיקה והוא: הוכחת כוונת השיתוף על ידי הטוען לה (האיש, ט.ס) היא מענייננו בפרק זה של פסק הדין.
לגרסתו של המלומד ד"ר שחר ליפשיץ, הנכונות להרחיב את מגוון המחויבויות הכלכליות בין ידועים-בציבור היא בעייתית מאד מנקודת מבט חוזית ליברלית, גם בהתעלם מהשוואת מוסד הידועים בציבור לנישואים דתיים, בין ההסדר אל מול המדינות בהן נוהגים נישואים אזרחיים הרי שד"ר ליפשיץ מציג בספרו שיקולים כבדי משקל נגד ההכרה בהתחייבויות כלכליות הדדיות בין ידועים בציבור באותן מדינות. (ראה ספרו: הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה, נבו הוצאה לאור בע"מ פרק 6. )
כל עוד אין מגבלה על הכשרות להינשא, (וכמו בענייננו,ט.ס) הרי שההחלטה לחיות כידועים בציבור, ולא להינשא באופן משפטי, נובעת מבחירה חופשית ולא מאילוץ וכדומה.
במקרים הנכנסים כאמור לקטגוריה זו משקפת ההחלטה שלא להינשא, את התנגדותם של הצדדים להינשא, או לפחות של אחד מהם המסרב לכך. כלומר ההתנגדות מבטאת מחויבות משפטית, למחויבות הכרוכה במשמעות הנישואים. הסיבה הנפוצה לדעתו של ד"ר ליפשיץ לכך היא, הרתיעה מן המעמד המשפטי של משמעות הנישואים הקשורה לעומס הכלכלי והאחר המוטל על בן זוג נשוי או בת הזוג הנשואה בשלב בו עומדת על הפרק הפרידה, קרי: הגירושים. ולכן, ודווקא בבחינת הגישה הקרויה "ליברלית" המעמידה במרכזה את הצדדים ואת רצונם, יש לנהוג בהתאם לרצונם של הצדדים, תוך כיבוד החלטתם שלא להינשא, ובמקרה זה אין להטיל עליהם באופן גורף התחייבויות, "דמויות נישואים"
אוסיף ואומר: אין להטיל בעניינם באופן גורף את משמעות "חזקת השיתוף" (יציר הפסיקה, ט.ס) הן לעניין הזכויות והן לעניין החובות.
באשר לבחינת הפן החוזי, התחייבות חוזית כידוע מותנית בקיומה של התחייבות רצונית, המלווה בכוונה ליצור יחסים משפטיים של שני הצדדים לחוזה. בהעדרה של התחייבות שכזו, לא ניתן יהיה להחיל על אחד מהצדדים לפי העניין, מחויבות משפטית חוזית, ועל רקע זה, דומה כי ההחלטה שלא להינשא, עשויה בעצם להתפרש כהצהרת הצדדים או של אחד מהם, על היעדר כוונה לייצור יחסים משפטיים מחייבים.
אכן, פסיקת בית המשפט העליון החילה את חזקת השיתוף על ידועים בציבור, ובמקרים רבים הם נחשבים לשותפים ברכושם, ולפיכך רשאי כל אחד מהם לתבוע את חלקו ברכוש גם אם הוא רשום במלואו על שם הצד האחר, (ראה: ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן פ"ד לח(1) 443, וע"א 749/82 מוסטון נ' וידרמן פ"ד מג(1) 278).
בפסיקה, ובעבר, הוצגה חזקת השיתוף כיישום הדין הכללי, ואולם מהפסיקה בשנים האחרונות עולה כי חזקה זו משקפת הסדר ייחודי בדיני המשפחה, כאשר יחסי הרכוש שבין בני הזוג מוסדרים באמצעותו באופן כולל , וזאת גם כאשר לא ברור אם החזקה אכן משקפת את רצונם ,כוונתם של בני הזוג הספציפיים. (ראה : דברי הש' טל בע"א 1915/91 יעקובי נ' קנובלר פ"ד מט(3) 529).
הנכונות להחיל על הידועים בציבור את ההסדר הרכושי הכולל על בני זוג נשואים משקפת את המגמה לחזק מוסד זה, ולקרבו למוסד הנישואים, ואולם ייתכנו המקרים ובית המשפט העליון ציינם, בהם חזקת השיתוף של הידועים בציבור "חלשה" יחסית לזו של חזקת השיתוף בין בני זוג נישואים.
(ראה: בעניין שחר נ' פרידמן בעמ' 458, וכן בע"א 4385/91 סלם נ' כרמי פ"ד נא
(1) 337, בעמ' 348, להלן: "פרשת כרמי").
על אף שמגמת פסיקת בית המשפט העליון היא החלת חזקת השיתוף בפן הרכושי על הידועים בציבור, כאשר מתקיימים התנאים הלכאוריים, וגם באותם מקרים בהם לא נבדקת כוונתם או לא ברורה ממש כוונתם של הצדדים, הרי לעניות דעתי יש להפעיל את החזקה אצל הידועים בציבור בזהירות ובחשדנות ובפרט אצל אותם בני זוג אשר לא הייתה לגביהם מניעת חיתון. כאן נדרשת לדעתי בחינה ספציפית ודקדקנית ביותר בבחינת כוונתם.
אמנם ואכן בהחלת חזקת השיתוף על ידועים בציבור ,נימצא עקרונות נוספים לאלה ההסכמיים, כמו הצורך להביא לשוויון, הגנה על צד חלש, הגינות, יחד עם זאת כל מערכת ונסיבותיה.
קודם לבחינת נסיבותינו, יש להתייחס גם להיקף הנכסים שראוי להחילם בחזקת השיתוף של ידועים בציבור.
באשר לזוגות נשואים, פסיקת השנים הרחיבה את היקף הנכסים הכלולים בחזקת השיתוף, וזו כוללת נכסים עסקיים (ראה: ע"א 630/79 ליברמן נ' ליברמן פ"ד לה (4) 359)) ונכסי פרישה (ראה: ע"א 44/84 גלבוע נ' גלבוע פ"ד מא(1) 174)). בשנים האחרונות מגמת ההרחבה, מורחבת באופן משמעותי, וחזקת השיתוף אף מוחלת על נכסים שנרכשו שלא במאמץ משותף של בני הזוג, כמו נכסים מלפני הנישואין, מתנות, וירושות.
על פי גישתו של המלומד ד"ר שחר ליפשיץ ראוי הוא מנקודת המבט הציבורית, ומאחר ונקודת המוצא על פיה רמת המחויבות הקיימת בין בני זוג הנשואים גבוהה יותר מזו הקיימת אצל הידועים בציבור, ראוי יהיה לטפח את היקף הנכסים המוחלים אצל הנשואים, לעומת אצל הידועים בציבור.
בפסיקה אחרונה המאמצת בין השאר את גישתו של ד"ר ליפשיץ, באשר לבחינת היקף הרכוש והזכויות אשר יש להחילם אצל הידועים בציבור, כמו גם הבחינה היותר מדויקת את כוונת הידועים בציבור, כמשליכה על התוצאה, אביא מפסיקתה של הנשיאה כב' הש' ד. בייניש בבג"ץ 4178/04 (אשר פורסם בנבו):
"7. כבר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי "...מהעובדה בלבד, שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות בהן ידועים הם בציבור כבני-זוג נשואים, אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על-ידי כל אחד מהם בנפרד. רכוש משותף הוא." (דברי השופט בך בע"א 52/80 שחר נ' פרידמן פ"ד לח(1) 443, 457: כן ראו: ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1) 431,438: עע"מ 4614/05, 6626 מדינת ישראל נ' אבנר אורן(טרם פורסם), בפיסקה 22...) עוד נפסק כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לשיתוף בנכסי בן-זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי, במיוחד כאשר אין מדובר בנכס משפחתי מובהק (דברי השופט מצא בע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 337, פיסקה 14.) הכבדת הנטל על הטוען לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור, נובעת מהמשמעות שעשויה להיות להעדר הנישואין ביניהם. לעיתים, בני-זוג מקיימים חיי זוגיות משותפים ללא אקט פורמאלי של נישואין מתוך בחירה שלא למסד את הקשר הזוגי ביניהם, להבדיל ממקרים בהם העדר הנישואין נובע ממניעות להינשא זה לזו. במקרים אחרים, עשוי הדבר להעיד על ארעיות הקשר או על היותו בלתי מחייב, באופן השולל קיומה של כוונה לשיתוף רכושי. יש איפוא, להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני-הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד-גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני-הזוג לניתוק הקשר מאידך-גיסא. יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית-הרצון של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם. זאת, בכפוף לעקרון תום-הלב המחיל על המערכת ההסכמית-המפורשת או המשתמעת-בין בני-הזוג ערכים של צדק, יושר, הגינות ושוויון. (ראו: ש. ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה (תשס"ה) 157-159: כן ראו והשוו: רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני ואח' פד" נח(2)213, בפסקאות 22-23 לפסק דינו של הנשיא ברק)."
וכן הדגש לצורך הנטל המוגבר במסגרת מערכת היחסים בין הידועים בציבור על מנת שיזכה הטוען להחלת החזקה בהמשכו של פסק הדין, ובלשונו:
"הנה כי כן, ההלכה לפיה לשם הוכחת כוונה לשיתוף, נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו, נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני-הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור. " (עמ' 11 לפסק הדין).
7. מהמתווה לנסיבות ענייננו:
כוונת הצדדים כפי שהיא משתקפת מהראיות, ומהנטל המוגבר המוטל על האיש עולה, כי לא היתה כוונת שיתוף בעתודות הצבורות הכספיות על מנת שאלה תשמשנה את הצדדים בעתידם. בענייננו, וכזכור, האיש תובע את מחצית הזכויות הכספיות אשר נצברו בקופות השונות ובחשבונה האישי של האישה, שעיקרן, אלה שהופרשו לה במהלך שנות עבודתה בחברת ההייטק, ובמהלך עשור השנים בהם חלקו הצדדים דירה משותפת והולידו שני ילדים משותפים.
כעולה מן הראיות וחקירת הצדדים עולה התמונה הבאה: הצדדים החלו את מגוריהם המשותפים בדירה שכורה ובמטרה לבחון את מערכת היחסים ביניהם וזאת בשנת 1996.
האישה הרתה מיד עם תחילת המגורים המשותפים, ובשנת 1997 נולד בנם של הצדדים. האישה חזרה מיד לעבודתה כמהנדסת תוכנה, למישרתה הבכירה והכנסתה הגבוהה אשר שימשה את צרכי החיים. בעת ההיא למד האיש משפטים וטיפל בבנם של הצדדים ונותר בבית מעל לשנה. השתתפותו בהוצאות המחייה הייתה יחסית שולית לאלה ששימשה הכנסתה של האישה.
האיש הפסיק את עבודותיו עם כניסתו לשנה השנייה והשלישית בלימודי המשפטים , וסיים את לימודיו בהצטיינות, בו בעת שהאישה עבדה יום ולילה, ובשנת 2000 ילדה את הבת, וגם לאחר לידתה ובהסכמה, נותר האיש בבית לטפל בה.
כל שנות החיים תחת קורת גג אחת וגידול הילדים לא החזיקו הצדדים בחשבון משותף, לאישה היה ועדיין יש חשבון בבנק הפועלים ברחובות ולאיש חשבון נפרד על שמו.
כפי שהעיד האיש והודה כי גם כאשר משכורתו היתה נמוכה מזו של האישה בכ- 2000 ₪ לחודש, הייתה היא המפרנסת העיקרית ממקורותיה :
"ש. במהלך השנים מי היה המפרנס העיקרי?
ת. ל." (עמ' 45 לפרוט' מיום 28.2.08.)
ההפרדה הכלכלית, וחלוקת ההוצאות הייתה ברורה ועקבית במהלך השנים בהם חלקו את חייהם: במהלך שנים לא השתתף האיש בתשלום הוצאות הבית והוצאות הילדים וחסך את כספיו מבלי שלאישה היתה כל ידיעה עליהם, או ייפוי כוח לחשבונו של האיש. לאחר שנים כאשר נסתתמו מקורותיה הכספיים של האישה ואף חסכונותיה ונכסיה שהיו לה קודם לחייה המשותפים עם האיש, נאות האיש להשתתף בסכום יחסי נמוך בהוצאות המחייה השוטפות.
וכך העיד האיש על ההתנהלות הכספית בין הצדדים:
" ש. לל. היה כרטיס אשראי בחשבון שלך?
ת. לא. היו לל. 2 כרטיסים אחד אצלה ואחד אצלי. (הכוונה לשני כרטיסי אשראי של האישה מחשבונה, אשר באחד מהם השתמש האיש, ט.ס)
ש. האם לל. היה כרטיס אשראי בחשבון שלך?
ת. היינו עושים שימוש כל אחד בכרטיס של השני.
ש. היא עשתה שימוש בכרטיס שלך?
ת. כמעט ולא כי לי לא היה כסף בחשבון, עיקר הכסף היה בחשבון שלה" ( עמ' 38 לפרוט' מיום 28.2.08).
ובהמשך:
" ש. אתה טוען שאתה רכשת מחשב ואני לוקח את זה כדוגמא, ורכשת כל מיני דברים לבית, וכחלק מהדברים רכשת מחשב ומסך?
ת. נכון.
ש. הם נרכשו מכרטיס האשראי של זוגתך ומחשבונה?
ת. אתה צודק." (עמ' 6 לפרוטו' מיום 9.7.08).
הפער בהכנסות הצדדים הלך והצטמצם, אך האיש טען בתצהיר העדות הראשית מטעמו כמו גם בעדותו, כי הכנסתה של האישה לאורך כל שנות החיים המשותפים נותרה באופן משמעותי גבוהה משלו ובכך ביקש להצדיק את תרומתו הנמוכה בהוצאות השוטפות. לא זו בלבד, אלא שהאיש הודה בחקירתו כי האישה העבירה לחשבונו כספים מחשבונה, בעוד שהוא לא העביר ולו פעם אחת כספים לחשבונה:
" ש. אתה מצביע בתצהירך על העברת כספים של זוגתך אליך.
ת. היא העבירה אלי כספים.
ש. אני מפנה לסעיף 35 לדוגמא. האם אתה יכול להצביע על העברות כספים ממך אליה? ואני לא מדבר על הוצאות שוטפות.
ת. לא, אני לא יכול לזכור עכשיו." ( עמ' 5 לפרוט' מיום 9.7.08)
חזקה על האיש שהינו עו"ד, שהיה מביא עמו מסמכים לו היו כאלה כדי להצביע על העברות כספים גם מחשבונו לחשבונה של האישה, כפי שהיא הציגה, מטעמה.
משמיעת הראיות עלה כי מספר פעמים במהלך החיים המשותפים ביקשה האישה מהאיש למסד את חייהם בנישואין אזרחיים והיא סורבה על ידו:
" ת. ...חיינו חיים משותפים וזרמנו עם זה בלי קשר לחתונה.
ש. ל. טוענת שביקשה ודרשה את הנישואים האזרחיים לא אומרת אמת לטענתך?
ת. לי לא זכור שהנושא עלה." (עמ' 35 לפרוט מיום 28.2.08 )
בהצטרף לעדותה של האישה בנושא זה, לא האמנתי לאיש, אשר לא זכר כי הנושא עלה. כן ניתן לקבוע כאשר מצרפים זאת לעדויות נוספות של הצדדים כי שיתוף כלכלי לא היה, וגם כוונה ודאגה כלכלית עתידית מבחינתו של האיש לאישה ולימים סגריריים שהיו בפועל, לא הייתה. למשל האיש לא הציג כל תוכנית חסכון עבור האישה, והכנסתו איפשרה זאת כפי שהוכח, ובשנים הסמוכות לפירוד שארע בשנת 2006.
אפילו מהסיבה העיקרית אשר הביאה לבסוף לפירוד בין הצדדים ניתן ללמוד על כוונה נפרדת ולא משותפת באשר למערכת הכלכלית כספית של הצדדים: לאחר שהצדדים התגוררו בדירה קטנה וישנה בר"ג במרבית שנות הקשר, ביקשה האישה לשפר את תנאי חייהם ומגוריהם, ולאחר שהוריה הסכימו לסייע מבחינה כספית היה צורך בהתחייבות כספית חודשית ובנטילת משכנתא לצורך רכישת הדירה, בפ"ת. האיש לא הסכים להשתתף ולהיות שותף לרכישה, ועל אף נכונותה של האישה להתחייב ממקורותיה הבלבדיים ועזרת הוריה ברכישת הדירה, תוך החתמת האיש כי לא יטען לזכויות בדירה, לא יצאה תוכנית זו לפועל, והיא הביאה לבסוף לפרידה.
כאמור, וכעולה מהראיות, האיש שמר לעצמו את הכנסותיו, מבלי לשתף את האישה, והאישה כילתה את הכנסותיה הגבוהות, חסכונותיה מלפני הקשר עם האיש, ונטלה הלוואות והכל כדי לדאוג להוצאות המחייה של משפחתה, לרבות להוצאותיו וצרכיו של האיש.
אין אני מטילה ספק בהיות הצדדים ידועים בציבור, ועונים להגדרה זו כפי שנקבע בפסיקה רבת השנים, ואולם זהו השלב הראשוני בין שני השלבים, כאשר את השלב השני של כוונת שיתוף-תנאי בלתו אין, כדי להחיל את חזקת השיתוף על צבירת זכויות במהלך עשור השנים, את אלה לא הוכיח האיש. ההיפך הוכח: לא הייתה כוונת שיתוף כלכלי בין הצדדים, ואי כוונה שכזו הוכחה בעניינם, כעולה מבחינת הראיות והעדויות.
8. כמשתמע מהפסיקה, ומספרו של המלומד ד"ר ליפשיץ אאבחן את הנכסים לגביהם טוען האיש שיש להחיל את החזקה והם:
כאמור, באשר לזכויותיה של האישה בקופות המפורטות בנספח א' המצורף לכתב תביעתו של האיש, כמו גם ההוצאות אשר הוציאה עבור רכישת דירתה, כמו גם הכספים ככל שהייתה זכות בחשבונה שהיה על שמה כל השנים כפי שפורט עד כה בפסק הדין, משלא הוכחה כל כוונת שיתוף של האיש, בזכויות אלה, עתירתו נידחת.
באשר לרכב מסוג רנו קליאו:
הרכב נרכש על ידי האישה בשנת 1999 מכספי מגרש שקיבלה ממשפחתה, וללא כל השקעה כספית של האיש.
העובדה שהאיש היה מוטב ורשום ככזה בביטוח של הרכב, או מעת לעת השתמש בו, ואף מילא דלק, אינו נותן לו כל זכות לבעלות. הבדיקה נערכת על פי המקורות הכספיים כוונת השיתוף, והרישום בפועל אשר כפי שנבחנו במסגרת פסק דין זה מהצטברות הראיות- כספי מגרש שקיבלה האישה הופקדו על ידה בחשבון נפרד על שמה, כנגד הפקדה זו נטלה הלוואה לצורך רכישת הרכב, ואת החזר ההלוואה ביצעה במהלך 5 שנים מהכנסתה, ולפיכך לאיש אין כל זכויות ברכב זה.
באשר לרשימת המטלטלין המפורטת בנספח א': לגביהם יש לקבוע כי אלה נרכשו במהלך החיים המשותפים, מאחר ובמטלטלין עסקינן, ולא ניתן יהיה ל"גשר" בטענות הצדדים ובגרסאותיהם. לעניין זה יש לקבוע כי אותם מטלטלין המשמשים כיום את הקטינים (מכונת כביסה, מייבש כביסה מקרר, פסנתר, ותנור אפייה) יוותרו לשימושם, ובאשר לפריטים המפורטים בסעיפים: 6, 7, 9, 10 ,11 ,12 ,13 ,15 ,16 יסייעו באי כוחם של הצדדים בחלוקתם בין הצדדים בהסכמה.
9. אין ספק כי על פי מסכת הראיות אשר הובאה בפני בתביעה זו, לא הרים האיש את הנטל המוטל עליו על פי הפסיקה, והוכח כי דווקא לו עצמו לא הייתה כל כוונת שיתוף כלכלי עם האישה. הוא בהחלט נהנה במהלך השנים מהכנסתה, בעוד הוא תורם באופן מצומצם ביותר מהכנסתו, ואת יתרתה שומר לעצמו, הוכח כי דווקא הוא שמר לעצמו את זכות הארעיות בקשר, ולכן אף לא נוצר שיתוף, ולא הוכחה כל כוונת שיתוף, ולפיכך דינה של תביעתו להדחות, בכפוף לאמור בסעיף 8 לפסק הדין, ובעניין חלוקת פריטי המטלטלין.
10. תביעת המזונות:
ילדי הצדדים הינם: ר. בן 11.5 שנים, ות. בת 8.5 שנים.
בתביעת המזונות הועמדו צרכי הקטינים על הסך הכולל של 12,966 ₪ לחודש, ובתצהיר העדות הראשית מטעמה של האם הועמדו על הסך של 11,519 ₪ לחודש.
הרכיב המרכזי בצרכי הקטינים הוא דרישת האם כי האב ישא בנגזרת החזר המשכנתא שמחזירה האם מדי חודש בחודשו בסך של 40% מ-4,800 ₪ לחודש, ובסך של 1920 ₪ לחודש. האב מנגד טוען כי יש לחייבו במדור הקטינים על פי מדורם (שכר הדירה) שהיה מאז לידתם, ועד לפרידת הצדדים.
דעתי לעניין זה, כדעת האב: דירת האם אותה רכשה ללא שיתוף האב, היא בת 5 חדרים, לעומת 3 חדרים שהיו בדירה ברמת גן שם התגוררה המשפחה במהלך 7 שנים מתוך עשר שנות הביחד, ולשם נולדו הקטינים.
לא יהיה צודק או סביר לחייב את האב במדור הקטינים, על פי שבחרה האם על דעת עצמה, דירה בבעלותה, גובה המשכנתא שנטלה הוא על פי שיקול דעתה הבלבדי, זו לא הייתה רמת החיים של הקטינים עובר לפרידת הצדדים, ולכן, יש לגזור את דמי מדורם מתוך הסכום ששולם עבור שכר הדירה בדירת רמת גן, ובסך של 880 ₪ לחודש עבור שני הקטינים.
בחינת צרכי הקטינים הנוספים של הקטינים אינה כוללת צרכים מיוחדים, ולפיכך יש לנהוג על פי הפסיקה כאשר עבור צרכיהם ההכרחיים יש לחייב את האב בסך של 1250 ₪ לחודש עבור כל אחד מהם בתוספת מדור והוצאות המדור, בתוספת חלוקת נטל החוגים, שעורים פרטיים, קייטנות, הוצאות רפואיות חריגות.
מבחינת הראיות עולה כי על אף שהכנסתה של האם ידעה שינויים לאור שינויים במשק, ופיטורין, עדיין פוטנציאל הכנסתה כמהנדסת תוכנה, וכפי שהשתכרה בפועל היה גבוהה, ועמד במרבית התקופות על סך של כ- 15,000 ₪ לחודש. כפי שהוכח גם הכנסתו של האב, כאשר אני מוסיפה לשכרו כעו"ד את ממוצע העבודות הפרטיות שהוא מבצע, גם הכנסתו עומדת ומתקרבת לשכרה של האם.
לפיכך, יועמדו צרכי הקטינים בהם ישא האב על הסך כפי שיפורט להלן:
2,000 ₪ עבור כל אחד מהקטינים, (1250 ₪ צרכים הכרחיים + 440 ₪ דמי שכירות + 210 ₪ הוצאות מדור), ובנוסף ישא האב בעלות חוג עבור כל אחד מהקטינים כל שנה, לפי בחירת כל אחד מהקטינים. בעלות מחצית מקייטנת קיץ כאשר במחצית השנייה תישא האם. מחצית מעלות שיעורים פרטיים, בכפוף לאישור המחנכת על נחיצות. במחצית הוצאות רפואיות חריגות בכפוף לאישור רופא המשפחה על הנחיצות, לרבות טיפול פסיכולוגי ככל שיידרש למי מהקטינים.
דמי טיפול: מתוך התסקיר שהוגש בעניינם של הצדדים עולה כי האב מסתפק בסדרי ראיה מצומצמים עם ילדיו, והא נפגש עמם פעם בשבוע בימי ג' בשעות אחר הצהריים, ובשבתות במהלך היום ללא לינות.
מאחר ולאם אין עזרה, ושעות עבודתה מרובות, וכך עבדה בעבר, ויש להניח כי תמשיך לעבוד כך , הרי שיש להוסיף לה דמי טיפול ועד שת. תגיע לגיל 11 שנים.
לכן לסכום המזונות יתווסף סך של 300 ₪ לחודש, ועד שתגיע ת. לגיל 11 שנים, שאז יבוטל רכיב זה.
משמורתם של הקטינים תקבע אצל אמם, ובהמשך להחלטה הזמנית שניתנה במסגרת ניהול ההליכים. באשר לסדרי הראיה, יש להורות כי פקידת הסעד תשלים את עבודתה ותערוך טבלת חגים וחלוקת חופשות להורים במסגרת סמכויות שתוענקנה לה.
11. לאור כל המפורט נפסק כדלקמן:
11.1 תביעת האיש בתמ"ש 42992/06 נדחית, בכפוף לאמור בסעיף 8 סיפא.
11.2 תביעת הקטינים למזונותיהם, כפסוק בסעיף 10, כאשר המזונות ישולמו בכל 1 לחודש, למפרע, ומיום הגשת התביעה ועד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או תום לימודים התיכוניים, המועד המאוחר מבין המועדים.
סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן ויעודכן כל 3 חודשים.
התוספות, וכמפורט בסעיף 10, ישולמו בתוך 5 ימי דרישה בכתב בד.ר. לכתובתו של האב, ודינם כדין מזונות.
המדד הקובע הוא זה אשר היה ידוע במועד הגשת התביעה.
כל סכום ששילם האב מיום הגשת התביעה ועד היום יקוזז.
הפרשי המזונות ישולמו ב-5 תשלומים שווים רצופים וחודשיים החל מ- 1.2.09, ובנוסף לתשלומי המזונות.
11.3 משמורתם של הקטינים ר. ות. תהא לאמם עד הגיע כל אחד מהם לגיל 18.
11.4 סדרי הראיה יתקיימו כמוסכם על ידי הצדדים. יחד עם זאת מוענקות סמכויות לפקה"ס לסדרי דין מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962: סעיפים 19 ו- 68, ולפניית מי מהצדדים אליה, תהא רשאית להרחיב את סדרי הראיה ולערוך תוכנית חלוקת חגים וחופשות, בכפוף לשמירת טובת הקטינים, ותוך בחינת רצונם.
12. מר י.ק. ישא בהוצאותיה של הגב' ל.ח., לרבות בשכ"ט עו"ד, בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הסכום יהא צמוד וישא ריבית כחוק עד לתשלום בפועל.
13. המזכירות תשלח עותקי פסק הדין בד.ר. לב"כ הצדדים, ותואיל לסגור את תיקי התמ"ש שבכותרת.
ניתן לפרסם ללא פרטים מזהים.
ניתן היום ג' בשבט, תשס"ט (28 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.
טובה סיון, שופטת