הצורך בתשלום ובהצגת קבלות לצרכי ניכוי למס שבח

מאת עו"ד זיו שרון ממשרד זיו שרון ושות' עורכי דין

 

מקובל לחשוב וכך נוהגות רשויות המס מימים ימימה, כי בהיעדר קבלות המעידות על תשלום בפועל של הוצאה לא יותר ניכויה של ההוצאה לצרכי מס שבח. אין כל אמירה חלוטה כזו בהוראות חוק מיסוי מקרקעין, וכפי שבעבר בית המשפט העליון שלל "מוסכמה" אחרת לעניין אי התרת הוצאות המימון במס שבח כך לטעמנו יהיה גם לגבי מקובלה זו.

המצב בפועל היום יוצר שעטנז מוזר לפיו ההכנסות נמדדות על בסיס מצטבר ללא קשר לזרימת מזומנים, ואף מעבר לכך, הן מוערכות ליום העיסקה גם אם התמורה לא ידועה או תתקבל בעתיד. אין שום סיבה כלכלית או הגיונית, כל עוד העיקרון הראשי שבחוק- מדידת ההכנסות – הינו על בסיס מצטבר, שלא יהא כך המצב אף ביחס להוצאות.
אם לצרכי מיסוי הערכת הכנסות היא כשרה, מדוע לצרכי מיסוי הערכת הוצאות לא תהיה כשרה גם כן? מדוע אלמנט אי הודאות הקיים אינהרנטית בפן ההכנסות לא יכול להיות מוחל בפן ההוצאות?

העיוות שבשיטת פעולה זו מועצם עתה עם השינוי בחוק המחייב שומה עצמית מלאה אמנם בלי קבלות, אך הליך השומה על ידי המנהל לכאורה אמור לשנות את השומה העצמית בהיעדרן של קבלות.

העיוות שבשיטה המקובלת כיום בא לידי ביטוי במיוחד בהוצאות היטל ההשבחה הנמצאות במחלוקת עם הועדה לתכנון, או טרם הגיע מועד תשלומן גם אם ידועות וע"פ הגישה המוצעת יש לאפשר בכל מקרה את ניכוין גם אם טרם שולמו וזאת ע"ב הערכה סבירה.